Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 567

449 Ebensowenig gehören Nr. 6, 12 und 23 dem בשר גבי גחלים an: Nr. 6: אשת איש מנקט־מא (?) שהלך בעלה בפרקמטיא למרחוק ... ילמדונו רב ו ת י נ ו .... השיבו ... ist, wie der Ausdruck ילמדונו רבותינו zeigt, ein europäisches GA. des 11—12 Jabrh. Nr. 12 ist sicher ein ״französisches“ Gutachten, wie die Redensarten: תשובה .אמת ואמונה היא החזקה חזקה נמורה ... ו ד נ ת י ד י ן זה מדתנן . . . ונחלקו עלי רוב החכמים לאמר אין צריך כלום ... ולפי שלא יטעה אדם אחר פסקי אבוא היום לשוב מטעותי, דלא דמי אהדדי . . . deutlich zeigen. Nr. 23: דין מסור מחיבור רב ביבי. הורו חכמי נרבונא שהמוסר ממון חבירו . . . gehört ebenso schwerlich dem בשר ע*נ נחלים an; denn der Ausdruck הורו חכמי נרבונא könnte frühestens von Zeit* genossen Raschis und nur im Munde von Franzosen oder Deutschen gebraucht werden. Entweder also ist die Zitierungsformel bei diesen allen entsprechend auf das Vorhergehende oder Folgende zu beziehen oder ist unter חיבור רב ביבי in מרדכי הנדול auch etwas anderes als das בשר ע׳־ג גחלים zu verstehen 1). Zu den Auszügen aus dem מרדכי הנדול ist noch folgendes zu bemerken: Nr. 4 ist eine Pharaphrase aus Jesuschalmi Eetbuboth IX, Ende 1 הלכה, vgl. meine Abhandlung im Jahrbuch VI, S. 371/373. Nr. 5: פנויה שזינתה עם ישראל מהו מי אמרינן כיון שזינתה זונה היא ואסורה לכהן ... ת ■ש דתניא ר, אליעזר אומר פנוי . . . ואט׳ רב עמרם אין הלבה כר׳ אליעזר אלא כחכמים ומותרת לכהונה וכן הלכה נוהגת ושומרת יבם שזינתה מותרת ליבם . . . stimmt mit הלבות גדולות ed. Berlin fol. 308: יבת ישראל פנויה דמזניא מישראל . . . שריא לכהן דאמרינן לית הילכת־ בד־ אלעזי דאט׳ פנוי . . . והיא [=ואי] שומרת יבם היא ומזניא . . . שריא ליה, überein, nur hat der Vf. des בשר ענ*נ das Ganze in Form einer שאלה umgestaltet (nach שאילתות?), ebenso Nr 1: מהו . . . ת״ש . . . וכן הלכה נוהגת. Aehnlich שערי תשובה Nr. 173: .. . וששאלתם לידה . . . ת״ש דת׳ד. Ebenso stimmt Nr. 13: והילבחא דיה הנט פוסל בכהונה . . . והלכה בב״ה wörtlich mit הלכות נדולות ed. Berlin 329 — 330 überein. Der Schluss in Nr. 13: והילבתא אחד בהן ואחד ישראל שכיב מרע שצריך להתנות ולומר אם לא מתי כו, ibidem S. 329: . . . והיבא דאיכא דמסתבין *) Vielleicht ist an manchen Stel'en ט2 ו«יב*ד ר״ב lesen, d. h. רבני ■tarn רז :=rc:rn 10־, der in Mordechai h&uiig angeführt wird (vgl. 296 אי ונוו״ב).