Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 488

870 ד־ תמימה אין בה אות יתר וחסר כולם בחכמה נכתבו ולא מצאו מדרש שהוא• עיקרי במצות מוציא מקרא מידי פשוטו זולתי הנדרש בו והיה הבכור ונו׳ כמו שהזכירו במס׳ יבמות כי אין הבונה להם אל׳ שיהיו הכתובים אמת במליצה ומשל■ כענין שאמרו בששי של שבת מ״ט דר׳ אלעזר דאמי תכשיטים הן לו כלו׳ כלי הזין דכתיב הגור חרבך על ירך ונו׳ אמר ליה ר׳ כהנא למר בריה דרבינא וכו׳. הנה רצונם לומר בכאן שאלו היו כלי המלחמה גנאי בגבור לא היה ממשיל בהם דברי תורה אבל מפני שהם לו תכשיט אחז הכתוב משלו בהם ואמר שיהיו דברי׳ התורה והחכמה בידו כמו החרב ביד הגבור חנורה בו ומזומנת לו כאשר ירצה להוציאה מתערה ולהגביר בו על הכירו זה הוד והדר לו וכן הענין בכל מקום. הנדרש להם בענין משל ומליצה כי שניהם אמת פנימי וחיצון ואם היה ביד חכמים קבלה שיהיה הבן אשר תלד היבמה יורש נכסי דודו והיו מרבים עם זה מן המדרש שיהא נדול האחים מיבם לא היה קוראים זה מקרא יוצא מידי פשוטו כלל אבל מפני שהם קבלו בכאן שזה הפשט לגמרי נקרא להם כן וזו היא כוונתם בכל מקום שהוזכר זה בתלמוד לא שיתכוונו לעקור הגזירות שוות והרבויין וזולתם מהמדרשים ח״ו וכענין זה אמרו בשלישי של כתובות כשיהיו אומרים בשם רבי עקיבא בנערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנם ואמר׳ וקנשה לעצמה ובברייתא: וקנסה לאביה ושאלו בשלמא ר׳ עקיבא דמתניתין לא אתיא ג־ש מפקא ליה לקרא מפשטיה לגמרי אלא ר׳ עקיבא דבריתא אתיא דש מפקא ליה לקרא מפשטיה לנמרי והוא מאמ־ם אין המקרא יוצא מידי פשוטו לא אמרו אין מקרא אלא כפשוטו אבל יש לנו מדרשו עם פשוטו ואינו יוצא מידי כל .אחד מהם אבל יסבול הכתוב את הכל ויהיו שנים אמת Man sieht, dass in diesen lapidaren Sätzen alles bereits angedeutet ist, was lediglich in breiterer Ausführung darzulegen, Aufgabe dieses Aufsatzes war.