Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 458

340 Seiner Wertschätzung der Ueberlieferungen entspricht es auch, dass er selbst auf die traditionelle Vortragsweise der in der Jesehiba seit der Zeit der Amoräer gesprochenen Pijutim Rücksicht nimmt und darauf hinweist, dass sie geeignet ist, die Herzen mit Andacht zu füllen* 1), dass er ferner uns mit vielen Gebeten bekannt macht, die aus alter Zeit herrührten und ohne ihn verloren gegangen wären2), und dass er streng darauf achtet, dass von dem Brauche der Väter nicht abgewichen werde. So bemerkt er an einer Stelle: ״Dies ist unser Brauch und war es stets, so pflegten wir von den Zeiten unserer Väter her zu tun und tun es noch. Und der Himmel leitete uns nicht ob unserer Verdienste, sondern um der Gnade Gottes und der Verdienste der Väter willen. Und wenn wir uns auch jetzt daran halten, so werden wir nicht leer ausgehen. Handelt darum auch ihr so in der Zeit der Not, stehet zu Gott mit ganzem Herzen, zerreisset euer Gemüt und schüttet das Herz aus wie Wasser; wir vertrauen dann auf den Allerbarmer, dass ihr nicht leer weggeht und Euch Gottes Wunder zur Seite steht3)“. Ebenso treu wie er sich damit als Hüter des Ueberlieferten zeigt, bewährt er sich auch in der Genauigkeit, mit der er selbst den Wortlaut der überkommenen Ueberlieferungen und die verschiedenen Lesearten im Talmud prüft4). Dieses durch nichts zu erschütternde Vertrauen auf die Genauigkeit der Ueberlieferungen עכשיו שאין אומרים אלא אהבת עולם בין בשחרית ובין בערבית אבל במתא מהשיא בסורא בבל בתי מדרשות שלהן אומרים שהרית וערבית אהבת עולם חוץ מבית מדרש אחד וכמדומים אגו כי הוא שהיד. מר רב כתן צדק רגיל בו (Hakedetn II Jahrg. S. 85;ן Abudraham in סדר שהרית של הול. Siehe auch המדה גנוזת N0. 125 und שבלי הלקט ed. Buber S. 7a.) l) מימר ראשון דהוד. מיתמר מיומא דרבנן דהוראה הדין רישיה "איתן למד דעת בטרם ידעך כל גלה לכל יציר ךרך ללכת בי* הלבה מעשרים דור ןעמד בבל הנסיון". ואית לה טעמי מישבין לבבות דלקיטק מפום קדמא♦. (Responsen der Geonim 28 המדה גנוזה a; קבוצת חכמים ed. Warnheim Wien 1861, S. 107, vgl. auch מהרי״ל in הליכות קדם ed. Polak, Amsterdam תר״ז, S. 83). s) Vgl. Responsen ed. Harkavy S. 12 No. 30; 135 No. 263 u. 189 No. 373). 3) חמדה גנוזה No. 161; קבוצת חכמים S. 108: אלין מנהגא דילנא זתדירא הבין רגילינן מימות אבותינו הראשונים ועדין והבין אגהיגו יתנא מן שמיא שלא בזכותינו אלא בחסדיו של מקום ובזכות אבותינו דכד עבידנא כסדרא דנן לא מהדרין יתגא ריקגין אף אתק עבידו הבין לעתית בצרה וקומו קמי שמיא בלב נכק וקרעו לבבכם ושפכו לבבכם כמים דסמיכגא ברחמנא דלא הדריתק ריקם ומתדתיש לבון גיסא. 4) Sehr häufig: הכין גרסין רבנן ופירושה; הכין גרסין לה דבק כולהון; דקאמרת דאמוד רבנן לא ידעיננא ליה ולא גרסיגיה מעולם, ושמא קצת הראשונים או האלופים בתראי אמרי דברים הללו שאיק אנו מנירין בהן . (Responsen ed. Harkavy S. 133 No. 290 und viele andere derartige Stellen.)