Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 457

339 IV. Die ausserordentliche Bedeutung B. Seheriras im Bezug auf die Wertschätzung, die er den Ueberlieferungen nicht nur seiner unmittelbaren Lehrer und Vorgänger, sondern überhaupt entgegenbringt, bezeichnen schon die Worte des grossen Nachmanides: ״Wenn wir den Ueberlieferungen unserer alten Lehrer folgen, so gibt es für uns nur die Worte des Gaon B. Scherira, des Vaters Israels 1)“. Und wenn wir in Wirklichkeit die Besponsen B. Seheriras mit Aufmerksamkeit lesen, so finden wir überall die ehrfurchtsvolle Bücksichtnahme auf die Worte Früherer und auf die Ueberlieferungen, die sie von Geschlecht zu Geschlecht auf die Nachweit übertragen und die bis zu seiner Zeit nur im Munde der Gelehrten gelebt hatten. So nimmt er Bezug nicht nur auf solche Traditionen seiner unmittelbaren Vorgänger, sondern greift selbst bis auf die Zeit der Saburäer und der Amoräer zurück, indem er bemerkt: ״Diese Ueberlieferung wurde in dieser Ordnung und in diesen Worten im Namen der Gelehrten derSbara uns übergeben und sie befindet sich im Munde aller Talmudlehrer2)“. Wir erhalten dadurch von ihm Erklärungen zu manchen dunklen Talmudstellen, die nur durch Tradition sich von der Zeit der Amoräer an erhalten haben, und erfahren oft Näheres über die Einrichtungen und Bräuche innerhalb der Hochschulen seit ältester Zeit3). ערומים מה היתה תוכחתו ש?* אליפז שאמר ובגדי ערומים תפשיט ומקרא זה שלה להרבה חכמים לפתור לו בדין לפי הפשט מהו ובגד* ערומים תפשיט מאחד שהיו ערומים מהו תפשיט? והשיבוהו קצת מהם פתרונים ולא נתישרז בעיניו ושוב ישב ודרש בספרים ומצא פתרק אהד במדרש אגדה זזה הוא הפתרון ובגדי ערומים תפשיט בך אמר (איוב ל)אליפז [?*איוב] אותן אנשים שידעת בהן שהיו ערומים במצות הפשטת מהן את בגדיהן ואמרת מאחר שהם רשעים איני פושע בהם וזהו שהוכיחו למעלה מן המקרא הזה הלא רעתך רבה ואין קץ לעונותיך. Aus jener Zeit stammt auch der Segensspruch: שלא שמתני עם הארץ, den Schechter unter den ברכות השחר in einem Gebetbuch aus der Zeit der Geonim gefunden hat (Vgl. Gedenkbuch an D. Kaufmann, hebr. Abteilung S. 53).!) 'מלחמות ה zu וכשאנו הולכים אחרי דבר* הראשונים אין לנו בזה אלא דברי :פסחים פ״י הגאון אביהם של ישראל שהזא רבנו שדידא ז״ל. 2) Responsensammlung 71 שערי צדקb: אלין מילי בסדר הזה ובלשק הזה אתאמח משמא דרבנן סבוראי וסדירן בפומיהון דכולהון רבנן בתלמוד. Vgl. auch Responsen d. Geonim ed. Harkavy S. 101 No. 214. 3) Wie z• B.: ובני ישיבת מחסיה בזמן שהיה בסורא היו מקילין הרבה בדבר זה ותמיד בכל שנה היו קובעין תענית בזאת בבי רב. אבל בני ישיבתנו היו מהמירין ולא היו עושין כך אלא בצרה גדולה ובמקום עיש חכמים הרבה או הכם גחל מובהק ובאלה הוריה עצמן לסכנה וברהמי שמים הנהיגום שאין חוזרין ריקם (Responsen der Geonim ed. Harkavy S. 133 No. 259) und: מנהג ישיבתנו מעולם ועד