Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 105

100 ואנכי איש נכרי ולא ידעתי משפטם ואף כי אם הייתי יודע, לכן לך לשלום: ופטרני מבלי ליקה ממני שום דבר — ונסעתי לפ״ם עם סוהרים ומשם לסקאלו עם ידידי הנגיד ר שלמה דל — ויהי כמעט באתי בצל קורתי סבוני גם סבבוני כל ב״ב וכל קרובי עוטרים אותי וקראו לי לשלום והלכו, אמנם הילדים נשארו ושאלו ממני שאתן להם מתנות היינו מיני מתיקות ושאר דברים קטנים בנהוג לכל א׳ הבא מפ־פ ואין בידי מאומה, ואמרה לי אשתי תמהני עליך אהובי שלא הביא להם שום דבר אף כי קטן המה בעיניך נחלה היא בעיני הילדים הרכים, ועניתי לה בלשון פלני־ ב־ה שעזרני על הוצאת הנפש אף כי אקנה דברים אינם צריכים. והיא הביטה אל פני ולא אמרה דבר ולאחר איזה שעות אמרתי לה את כל קורותי ואמרתי לה אתה נרמת לי הלא כתבתי לך שאשלה לך מעות ולא אבית לקבלם. ועתה נם לי גם לך אין בידינו להתפרנס — ולאהר כמה ימים באו אנשים לבקש מזונתי להלות להם מעות ואמרה להם את כל הרכוש אשר הביא בעלי לקה אהי והוא קודם לכל בני אדם — ובעת ההיא היי לי שני בתים ומכרתי לאי והיי לי ליתן טי־ף לביתי ולא נתוודע לשום אדם ממעמדי — והי, היום ואמי טרם אלה מסעות הללו נשאת לאיש נכבוד א־ מק״ק נ־ידץ ואמרתי אלכה נא לכבוד אמי ונתעלסה באהבים ובעברי דרך פוזנא פגעתי לאיש מאהבי נאמני ושמו ר׳ הירש מקארניק והוא גם הוא ירד מנכסיו ובהיותינו סוחרי צמר היינו בעיר שוויפסין שנינו באכסני׳ אחת — ושאל בשלומי ואמרתי לו את כל הקורות' אותי לא מנעתי ממנו דבר ובמעט התחיל לבכות ובדנע אמר לי אהי ורעי אל תדאג בעזירת האל אהי בעזרך — כי בקהלתינו צריכים לחזן ולשוחט ולנאמן הקהל אשר על ידו יעשה בל עניני הקהלה וידעתיך מנוער כי איש יודע נגן אתה וגם יש בך מעלות הכתיבה הן בלשוננו והן בלשון עמים ע״ב איעצך ויהי, אלקים עמך, אנכי אסע לביתי ואדבר על לב דודי הנגיד מ׳ אברהם ועם כל בניו והתניו כי המה מגדולי יקירי העיד, ליקה אותך להם בקהלתם — אמנם קודם שתשע מנרידץ תבתב לי יום המוגבל באיזה יום תהי, בפוזנא ונם אנכי אהי, שמה למען אודיעך על הדבר הזה — ובזה נשקנו זא־ז ויפרד איש מעל אחיו זה לקארניק וזה לנרידץ [דף ח׳ ע*ב] ואהר איזה שבועות כתבתי אגרת לקארניק לידידי מ, צבי הנ״ל וקבעתי לו זמן מהי אהי, בפוזנא וכך הי, שביום א׳ באנו לפוזנא — והי, מבשר לי כי פעל ועשה בכל אות נפשי על היותר טוב ויעץ לי לנסוע על שבת הבא לקארניק ושם אתפלל וביום א׳ הבא יונמר עדן השירות וכך הי־ שביום א׳ ממר הדבר ביני ובין הקהל דשם ונסעתי לביתי לבשר בשורה הזאת לאשתי — וכמו אהר זאת איזה שביעות שכרתי עגלות לשאת אותי ואת ב״ב לקארניק — ולא הי, או בידי אחר ניב־ון שכר ענלה כ־א איזה חט וכשבאתי שמה באו אנשים נושאי משאות ופרקו את כל כלי הי• ת מעל הענלות ונתתי להם שכרם שני זה[וב]ים פוליש ורה מאד תמהו אנשים האלה עלי על שנתתי להם בעד עבודה קלה בזו ב׳ זה[וב]ים אשר איש אחר הי, נותן הצי זהב ואמרו הזן זה לא כשאר הזני העיר אשר זד, מקדם פה עדים, וזה איש עשיר ■ על כי הוזיל מכיסו יותר על הראוי — והקול נשמע בכל העיר הזאת שהזן עשיר נדול הוא — ובזה הרגע בא אלי