Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 104

99 •לסך הכל כמו אלף ר״ט וברח ולא נודע מקומו. והמעשה זה ידוע לכל תושבי •העיר הזאת — וע״י מעשה זה יהי׳ תשובת ר׳ זעליב ויאמר — מעשה שהי* מעדן הסחורה אשר הבאתי כך הי׳ — אני הלכתי ונסעתי על הדרך בענין מרם שלי והנה הנער מכאל נוסע על העגלה אשר ב׳ שקים מהותמים עלי׳ וקרבתי .אליו ואמרתי הנה נא אתה בידי אסרך בהבלים אשר לי ואתנך בידי הסוחריס שנתהייבת להם והמה יעשו בך כרצונם והתחיל לבכות ולבקש ממני שלא אעשה לו חרפה כזו ולא האזנתי אליו אמנם כשרציתי לאסרו והלכתי לעגלה שלי ליקח את החבלים לקה מהר את השני שקים וזרקו אותם מעל עגלה שלו וברח ולא •יכולתי לרדוף אחריו ועזבתיהו — והנה זה הוא הענין עם שני שקים הללו וכה שבתוכם לא ידעתי — וראי׳ לדברי שהשקים המה עודנה מחותמים ונקשרים בבלאמבים ואם הם שלי ואנכי הנחתי שם סחורה, מאין הי׳ לי חותמים ובלומביס לחתום ולקשרם — ואחר שסיפר לשרי אקציזע את כל המעורא הזאת והביטו •איש אל רעהו ואמרו זה לוה בהחשאה כי קרוב הדבר להיות אמתי ונשלח דבר משפט זה אל דירעקציע לשטאטץ ויצא מהם לפסק שכל הסחורת הנמצאים בתוך שני שקים הללו, מה שיהי׳ מן העשוים במדינה וו יוהלק לסוחרים אשר נתחייב ■להם מכאל עפ״י סדר ב״ה כל א׳ לפי הלקו וסחורה הנמצאת אשר נעשית חוץ למדינה ישלחו ממדינה שלא ישאר במדינה מאומה בקנס נדול ור׳ זעליג פטור .מכל וכל—;— 5 —;— ן — 5 — ונחזור לענינו בהיותי פה כמו שתי שנים ומחצה עשיתי לי חיל לערך ר״ט 300 וכתבתי לזוגתי שאשלח לה איזה סך והשיבה לי לא אחפוץ במעותך כי לא נצרכים לי ואייה לכשתבוא לביתך תהי׳ שכרי משלם-וכל זמן שנשאתי ונתתי עם א״נ בריבת עליתי מעלה מעלה אמנם אחר זאת נתחברתי עם היהודים ה״ה החתן יוסף והנער אייזיק ובתוכם הי׳ גם ר׳ זעליג הדל והתחילו עמי לעסוק בהלואה ולא הי־ לי כל כך מעות לתת ולהלות להם די סיפוקם ולקחתי מן קצב א׳ 90 ר״ט על 5 למאה והמה נות[נ]ים לי ע״פי היתר יותר ויהי׳ כמו איזה חדשים ■נעשה כולם בורחים ולא הי׳ מאומה מכל עמלי אשר הי׳ לי ומלבד זאת נשארתי ב״ח אצל הקצב הדל וכשראיתי שכלתה עלי רעה הסכמת* לחזור לביתי אף ריקם [דך ס׳ ע״א] וקודם נסיעתי ממקום הזה הלכתי אצל הקצב שנתחייבתי ואמרתי לו אדוני יודע את כל הקורות אותי בעיר הזאת ואין ביכולתי לשלם לך החוב במזומנים אמנם יש לי כלי כסף ובגדי משי בקרסי כסף ואתנם לך למשכון עד כי ירחיב השם את גבולי ואז אשלח לך קרן ורווח, ולא אבה לשמוע לי וענה ואמר ידעתיך מיום בואך ובמשך שנים הללו ולא מצאתי בך עול וגם ידעתי אשר מרך לבבך וטוב טבעך באת עד הלום ולא נשאר בידך מאומה מן כל עמלך ומה תענה לאשתך כי מלאה בבגדים הלכת ועתה ריקם הושבת ואף בערום ובחוסר כל ע״כ לא אקח ממך שום משכון ואף נם לא שום שטר כי בטוח אני בך אם יעזרך -אלקים לא תחסרני ואם זדו לא מה אעשה עם השטר האלך1) עמך למשפט ג) בכ״י התלך.