Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 106

101 •ידידי מ׳ צבי הנ״ל ואמר לי ידידי ידעתי כי כלה פרוטה מכיסך, אמנם כל •מחסורך עלי ולא תיקה מקופת הקהל שום שכירות במשך חצי שנה ואף שכר .משקל מצמר השייך לך מן הסוהרים לא תקח ובשעה מועטת הביאו לי מבית מי צבי כל מיני אכילה בבשר בחלב ובל שאר מיני תבשיל ולהם לפי הטף ואפילו כלים ועץ וקאפע וצוקר וי״ש ושיר לא אוכל לחשב בפרטות — ובזה .׳נתרוממתי ונתנדלתי בעיני תושבי העיר הזאת — ואם כתבתי להם איזה ענין מעניניהם נתנו לי שכרי כפלים לפי כבודי כללו של דבר מצאתי הן בעיני כל אדם — וגם אנכי ערכתי ותקנתי להקהל פינקסיהם על דרך היותר נכון כמנהג :בשאר קהלות והוכשר בעיניהם — והיי באיזה זמן מזמני, אחר באתי לקארניק ילקה מלך פרייסין את מדינת פלד׳ לו לנהלה ולא הי׳ בכל יושבי העיר איש אשר יכול לדבר בלשונם כי עוד לא נסיתו[!] באלה ואני הייתי להם למליץ והייתי חשוב בעיני שרי פרייסין ובפרט אצל אקציזע של שחיטה כי נם המה היו מחדש באו לשירתם והייתי אני להם לעינים בהלכותיהם כפי נימוסי המלך — ועשיתי הסד עם הקצבים היהודים שהי■ עניים והייתי משתדל להם שיהי׳ מעות אקציזע המניע מהם עד סוף חדש וזה הי׳ טובה נחלה אצליהם שיוכלו בכל ימי משך החדש להתפרנס א״ע במעות אקציזע מה שהי׳ חייבים לשלם קודם השחיטה ונם הקצבים מהמת זה נהנו בי כבוד יותר כמכבדים את אב״ד ופהדי ומוראי עליהם ובתוכם הי׳ קצב א׳ ושמו יאקב והוא הי׳ עשיר עם כל זאת בקש ממני שידר¬ . מעות אקציזע גם בידו במשך החדש ונתרצו לו — ויהי היום בההשים נפלתי לידי חולי עד כי החברה הבאים לבקרני התיאשו ממני ושלחו ביום ו׳ עשיק לפוזנא להביא את איש יהודי רופא מומהה לרבים ושמו צאברנהיים ולא הי׳ בכדי שיגיע לקארניק קודם שבת ושלח אצל בד״ץ דפוזנא שיתירו לו ליסע לקארניק ואף שעי-ז יחולל שבת ומפני סכנות נפשות התירו לו הב״ד ובא כהצי הלילה ונתן לי סמים רפואה וביום [דך נו׳ ע״א] א׳ נסע לחזרה והניה סמים ומשקאות להשקני ובעזרת אלקי עמדתי מחלי אך מרוב חולשות כוחי ■לא יכולתי לצאת ולבוא עד אהר חג השבועות אמנם נם בהיותי על משכבי באו אלי גם שרי אקציזע לבקרני ובקשתי מהם שלא ישנו דבר אודות דמי אקציזע והבטיחו לי ע״ז ויהי אחרי עמדי על מעמדי בעדן השחיטה בא סוף הדש ושלחתי להקצבים שיביאו את הובם משחיטה כמקדם והם הביאו כל א׳ כפי הנרשם אצל אקציזע במעות קאראנט אמנם הקצב יאקב אשר הי׳ חייב כמה מאות זהובים ג) הביא את חובו במעות נחושת ואמרתי לו אם לא ידע שהמעות צריך להיות ממטבע קאראנט והי׳ מבצבץ כנגדי באיזה דברים אשד לא כדת ונערתי בו וענה ואמר לי בעזות מצח יקח נא ר׳ משה מעות זה מה שמניע לו על חלקו מן הנדבה — ואמרתי לו רשע למי אתה אומר מעדן הנדבה? וענה ואמר אתה רשע ולא אני וקללתי אותו וקלל אותי — או •אמרתי בלבי הנה באה העת להפריד א״ע מקארניק היות שבליעל הזה פנע בכבוד* זממנו ילמדו שאר הקצבים והייתי בעיניהם כמתעתע דבר כזה ה*׳ לא תה*׳ *) בכ״י זהים,