Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 102

97 מלמדים — ואחר איזה הדשים נתן לי אלקים הן בעיני תושבי עיר הזאת והעניקו אותי מטוב ברכת כ׳א באיזה סך עד שהי■ לי 90 ר״ט ועםקתי בענין זה עד שבקרב הימים הי' לי בקרוב 200 ר״ט וההזרתי לב״א מעות הלואר. שלו ונשאתי ונתתי במעותי — והי׳ היום עלה במיפבת [?] אנשי עיר הזאת לבנות להם בית הכנסת — ואף כי הביאו כל נדבתם לא מצאו ידם להביא את המלאכה שהי׳ עולה לכמה אלפים ר״ט אל הפועל — [דף ד ע״ב] ותקנו שכל איש יתן מכל ליטרא בשר א׳ דרייער שהוא לערך ב׳ גדולים פוליש — ונתנו את עול קיבוץ ההכנסה הלזו ואת החשבון עלי :— והנהנה הזאת ה־תה על אופן זה — בכל פעם שהיטת אצל הקצבים א*נ אם הי׳ נסה שקלתי את הבשר בשר וכל מי שקנה הוצרך לשלוה לי את המשרת ובפינקס המיוהד לזה בידי ואמר לי משקל הבשר שיקנה ורשמתי על פנקסו ועל פנקס שלי ואם הי׳ בשר דקה שלא מכרו הקצבים לאחדים על ליטרה כ״א רבע או הצי דקה כאשר שלחו אלי לנקר, שקלתי ורשמתי על הפנקס שלו ועל שלי ובל ע״ש קבצתי את המעות והי׳ לאחדים בידי עד הדש ימים ואו מסרתי המעות ליד אהד מב״ב המנוי על זה והוא נתן לי קוויט — ויה־ היום ו׳ ע׳ש׳ק באה אלי משורתת אהת ובידה רבע בשר. יבש לנקר ושאלתי אותה מאיזה קצב שקנה ואמרה לי מן קצב הערוויך וכאשר הפשתי בפנקס מקום קצב זה ומצאתי שביום ה׳ העבד מכר את כל הבשר ישר שהי׳ לו ונבהלתי על זה מאוד והלכתי עם המשורתת ובידה הבשר אצל הקצב לשאל מאין לך בשר ייצר — וקודם שהלכת־ שימה שאלתי את פיה אם הי׳ הבשר מהותם ואמרה לי שראתה עיני׳ החותם אמנם אחר שקנה ממנו תלש קצב את החותם — ובהיותי אצל הקצב ושאלתי אותו מאין הי׳ לך בשר כשד? הלא ביום הזה הי׳ לך כזה וביום זה הי׳ לך כזה וכל הבש־ מכרת לזה ולזה עד אשר כילו הכשר — ונעשה כאלם לא יפתה פיו ויהור פניו כפני מת ומרוב חרפה נתהלש — ופניתי לו עורף והלכתי לדרכי — וכמו שעה אחר מעשה זו בא אלי הקצב בבכי ותחנונים לבל יתגלה הרבי־ לשאר קצבים לאמור פן יעשו לי משפט קרימינאל ויפסלו אותי להיות קצב ולא עניתי לו דבר רק גליתי את כל זאת ליהודים למען לא יבשלו בכלים שלהם עד אשר אשאלה את פי הרב בשטאריגראד ותיכף כתבתי שאלה הזאת ונתתי את האגרת על הבידואר ובקשתי שיתן לי תשובה ביום א׳ ע״י שליח וכן עשה והכשיר את הכלים וטעמו ונימוקו עמו — ולא אחר הקצב לבוא אצלי ביום ב׳ הבא ואמר אלי אהובי רבי אמנם חטאתי והרע עשיתי לא אעשה עוד דבר מכוער כזה ואם בעיני תושבי העיר הזאת רע על שנטרפו כליהם הרבו עלי מוהר ומתן ואהגה רק שלא יתגלה הדבר בפני המון עם ועשיתי פשרה ונתן לקהל 500 ר״ט ולי נתן 50 ר״ט שכד טרחה — ובמעות הללו גמרו מלאכת בית הכנס׳ — ולאחר שהייתי שם כמו ב׳ שנים ומחצי הי׳ לי 300 ר״ט — ובמשך היותי בעיר הזאת הי׳ מעשה בין היהודים הראוי להעלות על הכתב• והוא — היות לפי פקודי המלך חלילה וחולין הי' לסוהרים שיסחרו בסחורת העשוים במדינה אחרת רק בל הסחורת העשוים במדינה — ובהיות שהסוהרים לא יכולו לעמוד בתקנה הזאת [דף ז׳ ע״א]