Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 101

96 ושהת תובל לישן שמה והראה לי את מקום העלי׳ ובהיות שהי־ עוד יום לא■ עליתי עד שתחשך הלילה וכל האורחים ובעל אבסני׳ הלכו איש למקומו לישן ואגבי נשארתי לבדי ויהי׳ בעלותי על העלי׳ הזאת והי׳ שם סרחן גדול עד מאוד עד בי נבאש רוחי בקרבי ולא יכולתי לפתוח את פי מן הסרחון ולא ידעתי מה זה ועל מה זה — ועם בל זאת הייתי מתאוה לישן לפוש ולנוח מעט מעמל הדרך ולקחתי בל מלבושי והנחתי אותן מראשותי ואת בנד העליון אשר לי הי׳ לי למכסה ואת מקלי עשיתי לי לבן זוב, וטרם לרדום התחלתי ועוד לא ישנתי הרגשתי שמופשט אני מן המבסד, ואיקץ ולא ידעתי מה אידן בזה וגם לא יכלתי עוד לישן והסרהן הלך ונדל מאוד ולא יכולתי לפתוח את פי ובמו חצי שעה אהר בן הרנשתי פעם שנית שיש מי שפשט את הבגד מעלי ואז ארים קולי ואקרא מי זה? מי זה? והגבהתי א״ע ממשכבי ופשטתי את ידי אנה ואנה ובמשמש הזה הגעתי זקן בידי ונשמט והפוי ודמיתי שיוכל להיות שבתוך האורחים נמצא גם יהודי ממדינת פולין [דן! ו ע א] ואנכי לא ראיתי אוהו בתוך המון עם והוא רצה לגנוב את המלבושים ולא ישנתי עד הבקר ואז עמדתי מן משכבי וספרתי את כל המאורע להיהודים ואמרו שבעל אכבד׳ הוא רשע נדול והסרחון הוא מן התיש שלו ובל האורחים אשר לא ממדינתו מעלה לעלי׳ זו, וזה הוא מקרוב בא ג״כ יהודי א' ממדינת פולין והעלהו לעלי׳ זו ותיש זה עשה נם להאורח הזה כמו שעשה למעלתו ונפל בהלי והי׳ צריך לרפואה — :— :— :— : — :— 5 — :— ומשם הלכתי למענלי צדק ובאתי לעיר נרייפענהאגען וצרור כספי1אשר נתן י£י אלקים בעיר קאילין שהי־ לסך עשרים ר״ט בידי ונתקבלתי שמה בכבוד — איכות והבמות הכנפות השירות בעיר הזאת הי׳ על אופן זה והיא שהשכירות סן הקהל היי לא פחות ולא יותר על ך״ד ר״ט לשנה בלא פלוג כי כך הי׳ תקנת. העיר הזאת מקדמת דנא ושאר הכנם׳ כמו סדרי קדושין וברית מילה ובו׳ — מספר האנשים הדרים שמה הי׳ ט״ו בעלי קיומים ובמדינה הזאת נחשב העיר הזאת לקהלה כי *בבל שאר המקומות לא דרים כ״א ב׳ או ג׳ בעלי קיומים — ובהיות שלפי ראות עיני הבנם׳ כזו לא הי׳ מספקת לי, וגליתי דעתי לאיזה ב״ב והם פקחו עיני, באמרם שעיקר הבנם׳ של כל המלמדים ושוחטים הוא להלות בריבת לא״נ ומשם נתעשרו — וענין הריבת על אופן זה כשבא א״נ עם המשכון להלות לקח המלוה את המשכון וכתב דמי הלואה ואת המשכון בפנקס המיוהד לו לזה, ולא ילוה כ־א על משך הדש אהד וינכה לעצמו מכל ר״ט שכר כתיבה בפנקס אהד נ׳ טוב שהוא בי"ין נ־ וחצי פוליש ונם מכל ר״ט על שבועה אחת נם א־ ג״ט והמותר מדמי הלואה יקח הלוה — ובכלות זמן פרעון והלוה רצה להאריך לו עוד על הדש א׳ זמנו אז צריך הלוה ליתן פעם שנית שבר כתיבה ודוחים תיבף, והוא עד שיפרע את חובו — ואמרתי להם שאין לאל ידי להלות מך מסוים לכמה אנשים הבאים ללות כי בל עשרי הוא עשרים ר״ט מה שהבאתי עמי ואמרו לי כי הב״ב דפה המה נתנו להמלמדים נדבת לבם כ״א איזה סך בלא דוהים עד אשר יניע לאיזה פך מסוים ואז יחזור להם הלואתם — והי׳ אם ימצא נם מעלתו הן בעיני העם הזה ויתנו נם המה למעלתו כמו שנהגו א״ע בשאר