Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 100

95 מתאווים לו ומן הדאגה שלא ישלחו א׳ מאלופי הקהל אדם א׳ מצדהם ליקח ■קבלה מן הרב אגיד ואם יגיע לאיש קכלה אזי לא יה*, להרב שום אמתלא ובע״ב יענה אמן לכן נמנו וגמרו שלא ליתן לשום אינש קבלה עד אשר יבורר כי נתמנה לשוחט באחד מבפרים אשר סביבות בערלין — ולפי זה מתורץ גם קושי׳ על קבלת השוחט מכפר המובא למעלה, וכמו זמן מה נשאתי את רגלי ללכת לעיר קארלין להתפלל שמה בימים הנוראים ובאתי בשלום והתפללתי כל הימים טובים ונתנו לי שכדי משלם ויותר מכדי שכרי, ואף גם זאת עשו עמי חסד בהיות שדרך רחוק מן קארלין עד נרייפאנהאגען הוא כמו ארבעים פרסאות נגידי עיר קארלין שכרו את הבידואר על עשרים פרסאות עבורי ובמשך ב׳ ימים עברתי אותן עשרים פרסאות — ואנשי קארלין למדו אותי כשאהי׳ על שטאטציאן האחרון של עשרים פרסאות הראשונות אדבר על לב הפאסטאליאן ושאתן לו איזה נדים טובים והוא ישתדל אצל הפאסטאליאן השני שיקה אותי בהסתר באישון לילה על הפאסט שלו, וכך הי, כי הפאסטאליאן הראשון הלך בחזרה לדרכו בלילה ודיבר עם השני ליקח אותי על עגלה שלו — ובהיות שהפאסט שמה נחלקה על שני עגלות היינו באחת והיא הגדולה המכוסה במכסה בו יושבים הבני אדם ועל עגלה השני׳ נטען בבגדים ובשאר משאות - והי־ בלילה ההוא הגשמים יורדים וחושך ואפילה על כל פני האדמה ושמענו על העגלה השני׳ צעקה גדולה ומרה בעגלה הראשונה והשערמייסטר אשר על העגלה ראשונה צוה בקול רם להפאסטליאן [ע״ב] השני למהר ולהחיש מעשהו לבוא אל ענלה ראשונה כי נתהפוך עם האנשים אשר עלי, בכדי להקימה וחושך החשיך עד מאוד ולא ראו איש את אחיו ובמשך זמן הקימת העגלה ואת שמעתי שהשערמייסטר אמר לפאסטליאן שיבוא מסעהו[!] להקים העגלה והוא ילך אל העגלה השניה לראות אם עדן המסאות אשר נטענו עלי, המה על נכון, ומפחדי שלא יראה אותי שערמיים[ט|ער כי הוא לא ידע ממני מאומה, ירדתי מעל העגלה ונתת• משכבי תחת העגלה, והשערמייס[ט]ער בא אל העגלה זאת אשר אנכי שוכן מתחת וממשש את כל אשר עלי׳ וחבלים אשר המשאות קשורים בהמה ואחר כל הבדיקות עמד אצל העגלה במקום אשר אני שמה והתחיל להשתין עלי באלו ירדו נשמי המבול ומכף רנלי ועד ראשי לא הי׳ יבשות כ״א לחות ואנכי לא יכולתי לקום ולברוח לבל יחשדוני כי גנב אנכי — ואמרתי בלבי גם זה הבל ורעות רוח ואין בזה ממש, מוטב שאלך ברגלי לכל אשר ישאוני רגלי — וישבת• על העגלה הזאת עד אשר באנו אל השטאטציאן ושם ירדתי מן העגלה — והלכתי לרגל המלאכה אשר לי: וביום השני לעת הערב באתי לעיר אחת ושם הי, דרים רק שני ב״ב בעלי קיומים ננ*די ארץ ולא רציתי לילך אליהם ביום הזה כ״א למחר והלכתי אל המלון הנקרא בפיהם ארדינא[נ]ץ הוי ם ולשמה יאוספו כל האורחים הן יהודים והן ערלים עשירים ועניים וראיתי את כל ההדרים מלאים אורחים גדולים וקטנים מכל עם ולשון חוץ מיהודים שלא נמצאים ביניהם ואמרתי אל בעל אכםני׳ אם אין לי מקום מיוחד שאוכל לישן שם וענה לי אם רצונך לעלות על העלי, אשר שם מונח דשא