Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 99

94 ועודנה בבערלין אנחנו בא איש א׳ מתושבי פלגי׳ ואגרת בידו מישוב א׳ ־דשם נאמד שאנשי הישוב שברו את האיש להיות שו״ב אצלם ובקשו מהרב שיתן לו קבלה אם יעמד בנסיון ותואר האיש ומעשהו והנהגתו היי כמשפט שורפי יין שרף במדינתנו ומראהו ובגדים החפצים אשר עליו היו כמו איש כפרי ולא תואר ולא הדר לו שנהשב ונבנס תחת סוג השוחטים ואף שאינם נציבים להיות צורבא מרבנן לבל הפחות צריך להיות מכת יודעי לשון הקודש המורגל בפי כל איש הישראלי והי* האיש [ה]הוא כמצחק בעינינו, ואמרנו דא״ז לאיש כלה אשר הפדונו בכל, רוצה להיות מנוסה ולקבל הרמנה על שחיטתו, ואם בארזים נפל שלהבת וכוי — ועם כל זאת הלך לנסות ובידו סכינו כמו לאיש כזה והי׳ מראהו במוהר וכדומה לו, אמנם מצא חן ושכל טוב בעיני הבוחן ובא בשעה בעטית וקבלה בידו — ולא אמרנו אליו דבר רק התחלנו לעסוק עמו בדברי הלכות שהיטת ולא מצא ידיו ורנליו על כל אשר שאלנו ממנו וכמעט ענה על שמאל ימין ובהיפך— ואחר מעשה זו נתפרד החבילה1) וכל א׳ מאתנו הלך לדרכו ואני נסעתי לתל המלאכה אשר לי עד בואי לקערלין על ימים הנוראים הבאים בי שמה שברו אותי אנשי הישוב להתפלל מוספים 5 ומידי עברי ק״ק קינינסבאריג במדינת ניימארק פנעתי את השוחט משם ושאל אותי לשלום ושמו של השוחט הי׳ ר־ אברהם מלאסק אמנם הוא דר שם עם אשתו וב״ב אז היי כמו עשרים שנה ושאל אותי על אודותי וגליתי לו מהותי ועניני ואמר הלא לימים הנוראים האלה עוד זמן ארך מה לך כי תהי־ נע ונד בארץ עוד חזון למועד בא אצלי ותובל להתמהמה בביתי עד שיהי׳ לכדי שילך ותבוא אל המקום אשר הכינת לך שמה על הימים הנוראים האלה — ומלאתי דבריו הנעימים כי גם שמעתי לאמך עליו בי איש מכובד הוא ובפרט לאנשי מדינתו — ונתתי שבח [דף ה ע״א] והודי׳ לאל על בל הטוב אשר נמלני — ובתוך זמן הזה נתן מ׳ אברהם הלזו לאומן סבינו לעשות לו חלף לשהיטת דקות והביא את החלף לביתו ובקש ממני להשחיזו ולעמיד את הסכין בחזקת בדוק ושחזתי את הסכין כמו חצי שעה ולא נמצא בו שום פגימה רק על מקום אחד היחה פנימה ואחר כל בחינת ושהיזות הפנס במקומו עמד ולא יכולתי לשחזה ובבוא מ׳ אברהם לביתו הראתי לו את הסבין שהי׳ כולו טוב רק על מקום א׳ ונטל את הסכין מידי והלך לאור השמש ומצא שהאומן קלקלו כי יש שבר על רוהב הסכין ומפני לטישתו לא ניבר שברו ומה מאוד תמה עלי איך שבתוך חצי שעה הייתי מתקן את הסכין שהי׳ ראוי לשהוט אם לא הי׳ בו שבר יד העושה;-ובהיות שהבנתי מדבריו שמוחזק אני בעיניו לאומן, ספרתי לו את כל המאורע נדן הקבלה בבערלין — והיי מצחק ואמר אם נם מעלתו הי׳ בעת ובעונה הזאת בבערלין? אנכי אגיד את פתרון המעשה, כי באותו הזמן השוחט שני הלך לעולמו והי׳ צריכים למנות שוהט אהר תחתיו והי׳ ריב ומצה בין הרב אבי׳ד ובין אלופי הקהל והוא שצד ■אהד רצה למנות את א׳ [מ]מיודעהס וצד השני כמו כן רצה להיות שוחט אשר המה *) בב״י ההמידה.