Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 98

93 קבלה, אמנם בעת ההוא מסר אב״ד דברים כאלה לבנו מ־ שואל די, והלך אצל׳ מ׳ שואל לנסותו וכמו שעבר חצי היום בא ר, ליב לבית מלונו בפנים זעפות כי־ לא עמד בנסיון וביום המחרת הור והלך לו לנסותו ובא בפח נפש במו יום אתמול¬ — ואמרתי לו הראני נא את סכינך והוציא אותם מתיקם והנה עשויים מחרבות. משונים במראיהם לא פנים ולא הדר להם ולא ראי׳ זה כראי׳ זה והצד השוה שבהם לא די שמראיהם רע רק שעוד חלודה עליהם ואמרתי בלבי שהמנסה למראה עיניו ישפוט והעמידו על חוקת עצלותו ולא מהיר במלאכתו — ועם לעצתי תשמע קח לך את סכינך ואלך אתך אל לוטש חרבות וסכינים והוא ילטשם. ויתקנם כמנהגם פה ואז תלך אל המנסה ותראה שטוב עצתי — והיות שלא הי־ לרב. ליב שום שירות עדן ובלא קבלה לא יניע לו שום שירת הוצרך לשמוע עצתי אשר נתתי לו — והלכתי עמו אצל אומן הדל והוא תיקן את הסכינים שלו הן: בעדן תוארם והן בלטישה, ובכלות הדברים האלה הלך פעם שלישית אצל המנסה והזר למלונו זעף כי כל הדברים האלה ללא הועיל הי׳ — וביום. המחרת אמרתי לו תן לי סכינך ואנכי אשחזהו בדרך לימודי בפוזנא ואז תלך אל המנסה, וכך הי׳ אמנם קודם הילוכו אמרתי לו באם שגם בפעם הזאת ידחק ותאמר לו בבקשה ממעלתו הראני נא מקום הפגימה והי׳ כי יהוד, לך המקום תטבל אצבעך מן לחלוחית אשר בפיך ותעבר באצבעך על. המקום, ונעשתה כתם על ליטושו ותביא את הסכין• עם כתמו למלון ואז אראה ונם כל הנצבים אתנו את מי הדין אמנם עם כל זה . לא עמד בנסיון והראה לנו את הסכין ולאחר שבדקנו את סכינו לא מצאנו שום פקפוק פגימה ונפלנו בכעס גדול על המנסה, ואמרנו זה אל זה מי יעלה בראש עם סבינו אצל המנסה ולראות מה יקרה לו — ואנכי הבחר[ו]ת אז נברה עלי, ואמרתי אני אלך ואראה מה יהי׳ חלומותיו — ולקחתי סכיני והלכתי אל המקום מנסה ואמרתי לו ינסני נא אדוני ויתן לי קבלה על השחיטה והראה לי את מקום השחזה שהי׳ בפרודר שלו וכמו חצי שעה דפקתי על פתחו והראתי לו את הסכין־ והחזיר לי ואמר ימלא ישר בעיניו סכין כמוהו, ואמרתי בבקשה הראני נא את מקום הפגימה והראה פה ופה על כמה מקומ[ו]ת ולקחתי הסכין מידו ובדקתיו לפני[ו] על כל המקומות שהראה לי ואמרתי לא פד. ולא בבל מקומות לא מצאתי שום השש פגימה — ואת הטאי אני מזכיר היום בהיות שלמדתי הלכות שחיט[ה] בפוזנא ובסכין כזה שחטתי ולא [דך ד עב] אמת לי דבר אחר הדברים האלה לקח את הסכין מירי ואמר לי הן אמת שהסכין איננו פגום אמנם חלק הוא.עד מאוד ומפני הליקתו לא יוכלו להרגיש הפגימה, ולקחתי הסכין ביד א־ ותלשתי שערות ראשי בידי השנית וקצה השערות הי׳ תלוים באויר ולקחתי את הסכין וקצצתי השערות לשנים ואמרתי לו אז אם הסכין חד כל כך עד שיכולו להפסיקן ילקצצן לשנים השערות והמה תלוים ראי׳ חזקה ועצומה הוא שהסכין חד ונם כפי דברי מעלתו הלק ואחר כל המעשים ענה ואמר לי אם שוחט בזד, מבין יותר על המנסה לא יצטרך לו קבלה מן אותו המנסה ופני,תי לו עורף ויצאת* לבית מלוני וספרתי את בל המאורע אל האורחים שהי׳ שמה והיינו משתומם אל המראה הלזו באין פתרון: