Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 95

90 הי, בבית אבי חייט מיוחד ועל ידו נעשתה כל בנדי חפץ והלך עמו אל החנות ונתן לו סחורה להלביש את העלם מבף רגל עד ראש וצוד׳ עליו לגמור את מלאכתו עוד בא[ו]תו הלילה כדי שיהיו נכונים ליום המחרת בעת שיקראו להתפלל בבית הכנס־ וכן עשה החייט, ועוקרי אור והוא הביא את המלבושים. והלבישו את האיש בנדי החופש שלו, והי, לאיש אחר ולא הגירו עוד — ואני הלכתי להתפלל והושבתיהו מצדי בכותל מזרחית כי שם מקומי הי׳ ולאחר התפלה רמז אלי הרבי שאלך אצלו ושאל אותי מי הבחור הזה ואמרת• לו הוא- הבחור אשר מעלתו אתמול למד עמו לנסותו — והרב הרים את קולו בשמחת. לבו — ויהי היום והבחור ר׳ ליב הי׳ הלך ונדל מאד בעדן הלימוד והי׳ אהד מתלמידי הרב אב״ד הדל והי׳ מתגורר בבית אבי ז״ל כמו לערך שלשה שנים רצופות ומזונותיו הי־ על שלהן אבי זיל כל •מי היותו בעיר סקאקז ואחר שמילא■ בריסו בלימודו הלך לו ונשא אשה בקיק האדזיש: ולאהר איזה שנים נעשה אב״ד בקיק אוברניק - : ואני אחר כמה וכמה שנים הי‘ דירתי בקיק פלאצק עם כל ביב ויהי היום ואנכי נסעתי מפלאצק לאיזה מקום ולא הייתי בביתי, ובא אויה א‘ דישון ויבא אל ביתי לשאל בשלומי וזוגתי זיל לא היכיהו והאורה שאל את. אשת* זיל אם לא יובל הוא ללון בביתי ואשתי ז״ל השיבה בעלי איננו בביתו ואין מן הראוי שיבנסה לביתה אורח, והאורח הרים את קולו כמהמי׳ז אינך מכיר אותי? ואמרה לא, והוא הרים עוד קולו וקראה בשמה לא ידעת את הבחור שהי־ בבית חותנך ר־ איפרל זיל וכמה פעמים הי׳ ריב ביני ובינך וקבלת אותי אצל חותנך והוא אמר לך על כל פשעיו תכסה לימודו מה לך בי תריב עמי, לך לדרכיך ובשמעה זונת* זיל את דבריו יצא לבה משתומם על המראה הזאת ושאלה אותו מה מלאבתו פה בקיק פלאצק וענה ואמר רוצה אני לדרוש פה: והלך לבית מלונו — ובמו איזה שעות אחר כל זה באתי לביתי ולא אמרה לי דבי רק שלחה לקדא את האורח הנ״ל ויבא ונתתי לשלום את ידי, — והתחיל בקול רם לצחק ואמר לי משה משה לא תכירני? וגם זוגתי דל התהילה לצחק ואמרה לי זה הוא הבחור ליב אשר נתנדל בבית אביך דל והי׳ שמחה גדולה ונפלאה בינינו ושאלתיהו מה לך פה ואמר לדרוש הנה באתי ואמרתי לו תמהני אליך איך מלאת לבך לדרוש פה ברבים הלא לא פלאצק אוברניק, פה מלאה לומדים יודעים בינה ודעת והתחיל לצחק נם אני כמוהם ב־ה לא נפל דבר ממני מה שאמרתי, והי׳ לעת אשר יבאו העם להתפלל לא הלכתי כי יראתי פן יהי׳ הדורש ללעג ואני אהי׳ לכלימה נאחר צאת מבית הכנס׳ שמעתי אומרים זה לזה מה יפה דרש הדרשן ובל אמרותיו ראוים לנשיקה והודו אותו עד מאד — וכמעט־ נתרצה לעם להיות פה מניד מישרים והוא לא רצה להתמהמה פה ונסע לק״ק שעפס ונתקבל שמה לאב״ד ובמו איזה שנים הלך משם כי לא הי׳ שלום בינו־ ובין המידי העיר ונתקבל לאביד בק״ק נאמבין ומשם הלך לעולמו זבותו וזכות הורתו ינץ עלינו ועל כל ב״י: