Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 93

88 משה ובזה יצאתי ידי פקודי המלך ולא עברתי על דברי תורה שצותה1) שלא לשנות את השם בי הוא אהד מזכות אבותינו הקדושים שיצאו .משעבוד לגאולה וד־ ברחמיו ינואלנו ב*ב א״ס. אבי ר׳ ישראל איסרל ואמי מי צפרה זצ״ל המה הגדילו אותי ושלחו אותי אל בית הספר ללמוד תורת ה׳ והיתי לאיש ובן שמנה עשר היתי ונתנו לי לאשר. את מ׳ קילא בת הנבבד מ׳ יצהק בן אברהם דל זבותם ינן עלינו ועל משפחתינו ועל כל בני ישראל אמן. [דף א׳ ע״3| ואף אחר חתנותי לא רפה ידם ועוד נטוית׳ להחזיקני בלימודי התורה ולמדתי אצל הרב אב״ד דשם ומבארו שאבתי מים מי התורה כפי השנתי — ועתה קורא הנחמד אציע לפניך מהות ודרכי אבי המנוח זיל הוא הי׳ אחד מסוחרי העיר קיק סקאק בי שם ביתו ובהיות שהמקום הלזו לא הי׳ מספיק להסוהרים ליתן טרף לביתם הוצרכו ליסע על הירידים אשר סביבות העיר הזאת בכדי למכור את סחורותיהם — ומנהג הישר אשר הי' בבית אבותי שלא אכלו שום סעודת קבע עד שכל המשורתים והמשורתות מסבבים ומעטרים את השולחן והוא כמוהו כמוהם הסעידו לאבול לחם כל מה שיזדמן השם להם — והי׳ ביום ההוא אשר נסע מביתו על יריד המתינו מלאכול עד בא אדוניהם אל ביתו ויהי היום נסע על יריד אהד ואמי דל יושבת בביתה, דפק על פתה ביתה עני אחד מילדי העברים רך בשנים בימי החורף יחף ברנליו וערם במלבושיו ואמי דל הושיטה את ידה לעני הלזו ליתן לו את מנתו וימאן לקחת ואמר אם מצאתי הן בעיני גברתי יצוה להושיט לי איזה תבשיל מן המחם כדי להחם א׳ ע׳ מרוב ■צנתי ואמי דל צותה1) לתת לו מן המותר אשר התירו ב״ב לאכל, ובעת אכילה פנה אי׳ע אל אמי זיל ואמר לה כמדומה לי שאדונית היא מילידי קיק ווראניק — ובאמת כך הי׳ — ובלתי ספק שאבי ז״ל מ׳ רפאל שהי׳ כל ימיו םו*מ [ה]קהלה הי׳ מיודעה ומכירה. ואבי ז״ל הלך לעולמו ואני נשארתי לבדי אצל אמי ואין ביכולתה לחחזקני ליתן לי לחם הוקי ואף לא להחזקני בלימודי אשר גלל כן נדדתי מבית מגורי פן ואולי ירחם ד־ עלי דתן לי להן בעיני אנשי חסד לתומכני — וכשמעה דברי העלם הזה זלגו עיני־ דמעות בי מבירה את אביו שהי׳ בימים ההם עושר ומופלג בתורה והי׳ בל ימיו פו״מ דקהלה — ולא אמרה לו דבר דק שהבטיחה לו לכשיבא בעלה בשלום לביתו מן היריד אזי תדברה על לב בעלה על ענין זה — והעני הזה אשר יהידא ליב היי שמו הלך לבית מלונו, ויהי כחצות הלילה בא אבי דל לביתו ואחר שפרקו הסחורה הכינו והעריכו את השלחן לאכל להם, אבי ז״ל וכל ב״ב עוטרים את השלחן כמנהגו — ואמי דל אחר ברכת המוציא פינה [!] את פניה אל האח אשר מדורת עצים עליו — והי׳ כי פקד מקומה וקרא אליי אבי דל צפרה למה פניך זועפים הנדי נא לי למה נפלו פניך מה קרה לך היום הזה? ולא ענהו דבר רק התחילה לאנח ולבכות אז חיל ורעדה אחזו לאבי ו״ל ואמר לה שנית מד. זד. ועל מהזה וענהו בקול בכי ומדידת׳ י לב— אם היית בבית והיית רואה *) בב“• שצוזז. *) בכיי׳י צוד..