Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 88

83 דגים בהכנסת ראש, לצוד ראשו, סויה ד,(ו)[י]א הגדול[ה] לכסות כ?* נוף הדג, וצלצל להכניס ראשו, עורו קרוי כל הנוף כסו יאכל בדי עורו (לעיל נדו י*ג) וכן כתנות עור וילבישם (בראשית ג׳ כ״א) כתנות להלביש כל הנוףא): (ל״ב) (אם) שים עליו כפיך, כלו׳ לא תוכל למלא בסוכת עורו שאם תשים עליו כפיך מיד תמות ולא תוסיף לזכור עוד מלחמה ב). ורש״ם אמר כפך אכפך כמו ואכפי עליך (לעיל ל״נ ז׳) כמו אזרוע זרוע: מ״א. (א) הן תוחלתו נכזבה, אם אדם שם בו תוחלת לשום עליו כפו אפילו מאחוריו אותה תוחלת נכזבה, כל שכן שתהיה תוחלתו אבודה אותו שאל מראיו •יוטל, חנית או חרב להכותו אל מראיו, פי׳ בפניו*). ויש מם׳ יוטל במראה לבדו (יטל טל ואבררו) [יטולטל ויאבד] מפחד הראייה: (ב) לא אכזר, בעולם שיתנבר להעירו משנתו, ומי הוא לפני יתיצב: (נ) מי הקדימני לעשות חסד תחילה אשלם שהרי במה יקדם לי, תחת כל השמים לי הוא, וזה הלשון תפס לפי שאמר איוב אם אראה אובד מבלי לבוש וכל העיניין (לעיל ל״א י״ט): (ד) לא אחריש, על שקרין ואשתוק, כמו בדיך :מתים יחרישו (שם י״א ג׳) ונם דבר גבורות והין אשר עורך לנפשי אשתוק ואראה לו שאין זה אמה, םר*ח. ופ״ק .מי הקדים פני בדורון או בשום עבדות שאני עתיד לשלם לו שכרו אלא הקדמתי ■אותו ונתתי לו הדבר שהוא עובד אותי בו, אם מל האדם בנו ועשה מצותי, (ו)אני נתתי לו הבן, אם עושה מעקה ומזוזה אני נתתי לו הבית, ואם מעשר -נתתי לו השדה י). בדיו, אע״ם שמשלי הוא עובד אותי איני [מחריש]") לזרעו של צדיק ולשלם לבנים שכר האבות, וגבורותיו אשר נתגבר לעשות אשלם שכרו .[לו] ולבניו אחריו, ויהיה בדיו כמו בניו, על דרך ותעש בדים (יחזקאל י״ו ו׳) שהם הענפים. ובעל הפרח׳ פי׳ בדיו כחו, ופי׳ לא אחריש כמו חרש לאמר (יהושע ב׳ א׳): (ה) מי גלה פני לבושו, להגביה סנפיריו וקשקשיו לראותו ערום. ■בכפל רסנו, מי הוא אשר נתן רסן לתוך פיו להיות הרצועות כפולות למורידו לבוא עליו ל(ל)[ש]וט במים. ע״א שפתיו שהם כפולות אחת למעלה ואחת למטה קורא רסנו י): (ו) (ת)[ד]לתי פניו, הם [שפתים. סביבות] שיניו אימה .גדולה וייראו פן ישוך אותם: (ו) נאוה, גדולה יש לו בקשקשים שלו המגינים עליו, והם גדולות כמגן ועשויות כמותו סגורים (נורים) זה בזה כחותם צר ומהודק: (ח—ט) אהד באחד, הקשקשים ינשו וכל כך מהודקים שאפילו רוח לא יבוא ביניהם לפי שאיש באחיהו ירובקו: (י) עטישותיו תהל אור, יניד, אור, תהל לשון נקיבה, ויש לפרש (עטישותיו) התהל אתה איוב את האור. ע׳־א בכל עטישה שהוא מתעטש תזריח אור מן הליחה היוצאה ממנהי). כעפעפי, כמו ואל א) עיין ראב״ע בפירושו עה״ת בשם י״א. ב) כפיר' רי״ק ודאב״ע. ג) זהו פי' רי״ק. ך) ויקי* רבה כ״ז ב', עיין מדרש ילקוט. ך,) החסרון מלאתי מפירוש רי״ק הנדפס. ן) p בפי׳ המיוחס לדש״י ובפי' ־רי״ק .ץ) כעין זה פירשו פי, המיוחס לרש״י ודי״ק.