Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 87

82 [ורעה] כעין שהן ביד למעלה פרא וערוד וראם: (י״ח) אפיקי נחושה, עצמיו קשים בחתיכות של נחושת, כמו ומזיח אפיקים (לעיל י־ב כ״א). כמטיל, כמשאוי של בהל: (י*מ) הוא ראשית דרכי א׳, מבראשית נברא ראש לכל הבהמותא). ולפי הפשט בראש פעולותיו חשב לבוראו. העושו, בלו׳ אין מגיש עליו חרבו זולתי עושהו: (כ) בול, כמו יבול, פי׳ אוכל ישאו לו ההרים, על דרך ישאו הרים שלום לעם (תלים ע־ב ג׳). וכל חית, ושאר חיות באות אצלו, שהוא נוח להם: (ב״א) תחת צאלים ישכב, כמו צללים, ולא בצל בתים, שאין אדם מושל עליו אלא בסתר קנה וביצה, ואותו צל של קנה וביצה הנה הוא מםוכ(ר)[ך] משאר צללים וערבי נחל סביב לוב): (כ״ג) הן יעשוק, הנה הוא גוזל הנהר ושותה כולו ואינו ממהר לשתותו כאילו צמא ונחפז לשתות אבל שותה בנחת. יבטח, בדבר זה הוא בטוח ואין לו שום ספק שבנמיאה אהת' ימשוך ירדן אל פיהו. ובעל פרח׳ חיבר ובארץ שלום אתה בוטח עם יבטח כי יניח ופי׳ שניהם לשון טביעה ונראין דבריו לפי שאו׳ ואיך תעשה בנאון הירדן. וא־ רש״ם יבטח ולא יפחד מנאץ הירדן. יניח לשון המשכה כמו מניה ממקומו (שופטים כ׳ ל״ג), שפי׳ מושך ממקומו, וכן אתה נוחי (תלים כ״ב י׳): (כ״ד) בעיניו יקהנו, כתמיד. וכי בעיניו יקחנו האדם ובמוקשים ינקב אף כדרך שעושים לנאקה בחוטם. ורשים אומר כי בעיניו מוסב אל העושו שיקחנו כשירצה בעיניו: (כיה) עד (ראו) [כאן] דבר בבהמות ועתה מדבר בלויתן. לויתן, ת גדול שבים ובחבל שהבה תלוי בו תשקיע לשונו שלא יוכל להגביה מפני ההבל: (כיו) אגמון, הוא בלי ברזל (בם)[כפ]וף שבו צדים דנים. ובח(ר)ו[ה], שנותנין הו(ץ)[ה] לתוך דג קטן ודג גדול בולעו והחוח תקוב לחייו: (כ״ז) הירבה. אליך תחנונים, לתת לו מזון, כמו שמצינו הכפירים שואנים לטרף ולבקש מא׳ אכלם (שם ק״ד כ״א), הא למדת שכן דרך בהמות ודנים. אם ידבר אליך רכות, להאכילו. ופיק הירבה אליך, הכי הוא צריך להתחנן לך שלא תעלהו מתוך מימיו: (כיח) ברית עמך, שיהא נשמע לך: (כ״ט) התשחק בו כציפור', כמו שאני מטי[י]ל [בו] שנאמר לויתן זה יצרת לשחק בו (שם שם כ״ו)ג): (ל) יכרו, כמו (אכל) [מים] תכרו (דברים ב׳ וי). הברים, בני אדם תנרים ל(הד)[ת]ת כפי דמיו. ע״א יכרו כלום יכרו לשון שוחה, ויחכימו עליו הברים ומנשפים לצוד אותו להוציאו מן הים בלהטיהם שיחצוהו ויהזיקוהו בין תגרים למוכרו כדרך שעושין הציידים שצדים דגים גדולים בחכמתם והתגרים קונים מהם י): (ל״א) התמלא בסכות עורו, במו שעושים הסוחרים הממלאים חנויותיהם מעורות של הכשר ומשאר חפצים וקורא אותם סוכות לפי שאין קבועים בבית. ובצלצל, כלי שמניחים בו דגים (תמכרו) [ונמכר] את ראשו שהראש הוא החשוב ממנו כי ההוא דמלו מיניה תלת מאה גרבי דמשחא מהדא גזלנלא דעיניה, פר״ת. ורשב״ם אחיו פי׳ התמלא התוכל לעשות סובה בים שקורץ גורט, שתכסה כל נופו, לתפש כה, או אפי׳ צלצל קטן שעושין לתפוס א) רש״י ודי״ק. ב) עיין בפירוש עלי איוב המייהם ל־־ש"'. י לרש״י זדי״ק.;) פירוש רי״ק. ך) פירוש הנויחזם