Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 85

וחפרת לבטח השבב (שם י״א י״ה)**י, או פי׳ יחפרו בשהוא רץ בחוזק חופר בארץ ועקבותיו נודעו, ויש מפרש׳ כמו ויחפרו לנו את הארץ (דברים א־ כיב) שדרך תכבי סוסים לארוב בעמק והסוס שמח לצאת לקראת נשק ב>: (כ״ג) תרנה, תזעק, קול הכידון והאשפה המלאה חצים משמיעים קול ואינו נבעת, והנד. תרנה כמו ו(ת)[י]עבר ג) הרינה (מיא כיב ליו). ורשים אמר שהוא לפי עיניינו לשון להב וברק חנית כי הוא מחטופי למיד פעל ואם היה לשון רינה היה לומר אל תרץ יי: (כיד) ינמא, עושה נומא, והנכון שתא לשון שאיפה ותאוה לרוץ י■), כמו הנמיאיני (בראשית כיד ייז), וכן מנמת פניהם קדימה (חבקוק א׳ טי)י), וזה בשבח הסום ובגבורתו, כי לעת מרוצתו ישתה הארץ כלשון בני אדם כי הסוס בהפנותם פניהם אל פאת קדים ינמאו הדרך כנשר חש לאכול י), ולא יאמין כי קול השופר יהיה להרע לו, והנבון לא יאמין בשומעו קול השופר שהוא לתרועת מלחמה: (כיה) בדי שופר, אבל כשישמע קול השופר די שהוא לרוב אז יאמר האה(ד) שזה צעקת שמחה כמו שנא׳ יען [אשר] אמרה צור על ירושלים (ראה) [האח] (יחזקאל כיו בי), לפי שעתה יודע כי בעבור המלחמה יתקעו כל כך, (וישאל) [ויש א־] בדי בכל פעם שיתקועה וישמח ויהיה על דרך מדי עברו יקח אתכם (ישעיה כיח ייט)"): (כיו) יאבר נץ, יעוף הנץ ויפרח על ידי כנפיו, או ינדל אברתו ויפרוש כנפיו לרוח דרומית שהוא רוח קשה וחזק כמו שנאמר ורוח הקדים הוביש פיריה (יחזקאל ייט ייב), [ב]רוח קדים (הוזק) [עזה](שמית י״ד כ״א)ט)ג (כיז—ביט) ובי ירים קנו, לשאת אפרוחיו על כנפיו. מש(ו)ם, ממקום שהרים ק(ץ)[נו] יחפור לו אוכל. [חפר], כמו ויחפרו לנו את הארץ (דברים א׳ כיב). למרחוק, שהוא על שן סלע עיניו יביטו אנה מוצא מאכלו: (ל) (יעל כי וכמו) [יעלעו, במו] יבלעו העי־ן ראשונה יתירהיו ויהיה כמו זעקת שבר יעוערו (ישעיה ט־ו הי) שהוא במקום רי*ש יעוררו. ובאשר חללים שם הוא, לאכול הבשר ולבלוע הדם: מ. (א—ב) ויען ה־, הרב עם שדי, הבעבור אשר יריב אדם עם שדי יסמר יה להוכיחו על פניו. מוכיח, ואם בעבור אשר יתווכחו לחברו אלו־ יעננה א) פירוש די"?. ב) פירוש רש״י. ג) באן ובראב״ע מובא הפסוק בשבוש ותעבור במקום ויעבר. ך) בראה שד״ל שהוא שם והוא מין זיין. ךן) רי״ק מביא פירוש אהרק בלבד ורש״י ב׳ פירושים. ן) עיין ראב״ע. ץ) בראה שהמחבר רוצה לפרש הפסוק בחבקוק וסומך על רש״י שכתב שם "רץ במרוצה לשעה קלה בבדה ארץ באלו גמה ושתה ארץ שלפניו ובו׳". ךן) פי׳ רי״ק. ט) הדברים נראים קשה הבנה מאד וג״ל שבך פירושו אם הנץ פרש בגפיו לרוח דרומית פרש ג״ב ה בגף של צד אהד לצפון ובזה הוא מעמיד רוח הקדים מדאה לחופיה באן אחד מלת "דרומית" המלות "ומעמיד תה הקלים". ר) זהל כפי' א׳ של ראב״ע אבל הדמיק שמובא באן אינו דומה בי במלת יעזעת יש הלוף אותיות ובאן יתור אית דלפי פירושו צריך לומר שמתו יעלעו היא מגזרת לעה ואפשר שעירוב ב' פיחשים בכאן ועיק רש״י. ודע שמנחם בחיבורו מביא יעלעו במחברת לע ואמר בי עי׳ין הראשונה יתירה במו עי״ן שניה במלת עועים (ישעיה י״ט י״ד) וזה דומה לדומה וחבש חולק עליו וד״ת מבריע במנחם. עיין תשו' דונש הוצאת פיליפזזסקי צד 86.