Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 81

76 לחלוק [עלי] ולריב על(י) משפטי, בנוהג שבעולם ששני שותפין בדבר אחד אם אחד מהם עושה שלא מדעת חבירו אומר לו מדוע ככה עשית הלא יש ל* בו הלק במוך אבל אתה מתאונן על מעשי כאילו היה לי להודיעך והלא כל העולם שלי ואני בראתיו«*): (ה) ממדיה. מדת א(י)[ר]כה ורחבה, ממדיה, מ(י)[ן] מדד בי דנש של דלית במקום דל־ת החסירה וכן מ(ד)[ז]מה מן זמם מחתה מן התת, נטה עליה קו, לבנותה: (ו) אדניה הטבע(ה)[ו], האדנים שהבנין בנוי עליו או מי השלי(ו)[ך] ונתן אבן -בפגות הבניין: (ז) ברן יחד, מוסב על איפה היית ברן הכוכבבים, כעיניין שנא׳ הללוהו כל כוכבי אור (תלים קמ״ח ג׳) ואור זה בקר. בני ^הים, אלו המלאכים. ואבן עז׳ פי׳ שהם הכוכבים והטעם כפול ובן הבו לה׳ בני אילים (שם ביט אי), יהזכיר הכוכבים כי כפי מערכתם ירדו מן השמים במצוות ה^הים. ויש מפרש על מעשה בראשית כשקלסוהו כל הצבא בסוף העשייהב): (ח) ויסך בדלתים ים, שהוא החול שמיסך ונודר הים כמו מסוכה ונדד שלא יציף העולם כמו שאמר אשד שמתי חול גבול לים (ירמיה כ׳ כיב). בניהו במו נוחי, מגיח ממקומו בהמשיכו לצאת מן הרהש שהוא התהום של ים, החול הוא גבולו. ורח(יי)ם ומעיים נמצא במים כמו וצאצאי מעיך במעותיו (ישעיה מ״ח י״ם), ומבוי בארץ, כמו (יוצאים) [יורדים] [מעם] (מ)טבור הארץ (שופטים מ׳ ל״ז) ועפעפים לשחר, וירך לארץ, כמו [מ]ירכתי ארץ (ירמי ל״א ה־), ונם פ(י)ה, במו ותפתח הארץ את פיה (במדבר ט״ז ל*ב) ובן כ(ת)[נ]ף, מכ(ת)[נ]ף הארץ (ישעיה כ״ד ט״ז): (ט) בשומי ע(ץ)[נן], מוסב על איפה היית כשהענן מכסה על הים ושואב. חתולתו, תכריכו, כמו והחתל לא חותלת (יחזקאל ט״ז ד׳), וכן אמר אליהוא הן פרש עליו אורו ושרשי הים כסה (לעיל ל״ו ל׳): (י) ואשבור עליו, זהו הוקי לשבור בים, משברים הם הגלים אשר יתגאו וירומו ויפרצו לצאת ונשברים לתוך הים ולא יעברו גבולו שהוא החול והוא הבריח ודלתים: (י״א) ופה ישית בגאון נליך, נליך ישיתו גאונם פה באמצע הים ולא מחוץ להול שהוא הנבול. ופיק ופה יעשה הגל יבשה שיסובו גליו [ל]אחור ויהיה ישית לשון יבשה כמו ונשתו מים מהים (ישעיה י״ט ה־), לשונם בצמא נשתה (שם מ־א י״ז), וכל זה לתקנת העולם שלא ישטוף ׳ואתה אומר אל הסיר משפטי (לעיל כ״ז ב׳), ו ר ־ מ א י ר מ ל ו צ י י נ א ג) אמר לי לפי שאמר עד פה תבא שהוא עד סוף הנבול חזר ואמר ופה י) ישית שילהם פה בסאה וו שהוא הגבול להשיבו על עקיבו ויהיה ישית לפי דברו כמו והפרשים שת שתו השערה (ישעיה כ״ב ז׳), שהוא לשון מלחמה י•) ז (י״ב) המימיך, כל הימים שהיה לך הצוית אחד מהם להאיר: (י״ג) לאחוז, מוסב על המימיך צויתה לאחוז בכנפות הארץ כאדם שמנער חצנו ממת שבתוכו הצוית כן לאחוז בכנפות הארץ כדי א) זה פירוש יי״ק. ב) עיין פסקתא דרב בהנא ט״ז. איני יודע מי הוא זר. ד, מאיר מלוציינא או מתציצא, עיין הקדמה. ך) המהבד מביא בבל מקום הקרי ובן בזה הפסוק אבל הפי' שמביא בשם רממ׳ל מפר® הבתיב פא במו פאה. ך,) פי' זה של ר' מאיר מביא רד״ק בשרשים ובפירושו ע?1 איוב בשם אביו בזה ולשק "זאאז״ל פי' אתר שאמר לים עד זה הגבל תבא קרא לשפת הים פה ואמר ופא ישית ולהם בגאון גליך" מראה מזה שזה ד' מאיד הי' תלמיד מר' יוסף קמהי.