Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 78

73 רבותינו לא נבראו רעמים אלא לפשט [עקמומיות] שבלב"), ויתר, מדלג, במו לנתר (ויקרא י״א ב״א): (ב) שמעו שמוע, שאנו שומעים הרעם ורעש גדול למי המטר. ברוגז קולו, לשון חרדה, במו ירגזון (שמות פדו י״ד). והגה מפיו, לשון עברה, בלינו שנינו כמו הנה (תלים צ׳ ט׳), כמו שהיו בעברה או כשנותן רשות למלאך הממונה (ו)הביא ענן המטר ועל דבר זה יחרד לבי שאיני יכול לעמוד על סודו, על רעם שהולך בעת ירידת מטר: (נ) ישרהו, ה׳ יראהו (הרואה) במו אשורנו (במדבר ב״ד י־ז). וא(מ)[ו]רו שהוא המטר על כנפות הארץ: (ד) אחריו ישאב קול, גם אחרי חמטר יהיו הרעמים והקולות. לא יעקבם, לא ישיבם על עקביהם לאותן הקולות. כ* ישמע, אלא ישמע קולו עד קצות הארץ. או יהיה מוסב יעקבם על המלאך שהזכרתי, הממונה (א)לא יאחרם אחר שהוא מצוה להוריד מטר לאחר ששמע קולו של הק׳ב): (ו) הו(ה)[א] ארץ, רד ארץ. וגשם מטר, ועוד הוא מוסיף על השלג גשם מטר רביבים ורסיס טל, שיורדים בנחה על העשבים ועל הפרחים ומגדלים אותם. ונשם מטרות עוזו, על התבואה שגדלה בבר בקנה שלו. וני מה שאמר בעל הפרח׳ לא יעקבם, הברק והרעם יוצאין בבת אהת אבל העין רואה אש מיד והאוזן כשתגיע אליו לפרצץ א׳י). אהריו ישאג קול, ואל תאמר כי הרבה יתעכב, אלא מיד שומע קולו: (ז) ביד כל ארם יחתום, על ידי(ה) גשמים שהוא מוריד לעולם כאילו חותם ה) ביד כל אדם ואומר כך וכך עשית שבזמן שהן עושין רצונו של הק׳ כת׳ ונתתי מטר ארצכם (דברים י״א י״ד), ואם הוטאין כת׳ ועצר את השמים (שם פסוק י״ז) וזה על דרך לא נושמה ביום זעם (יחזקאל כיב כיד), אם יהיה [צדיק] יחתום לפי מעשיו מועיל לו המטר. ויש או׳ יחתום על דרך יומם חתמו למו (לעיל כיד ט״ז)י) לפי שיום הנשם יום סגריר: (ח) זתבא חיה, שאפילו החיה שלא נסת(מ)[ר]ד. מעולם נסתרת ביום גשם ושלג, ובמעונות[,׳] תשכון, עד יחדלו הקולות המטר .והברד, ורב סעדיה פי׳ ביד בל אדם יתתום, על יד כל אדם עושה הק׳ חתימת דינו כמו שכתוב ומיד כל אדם ומיד איש אחיו לדעת בל מה שעשה האיש נתהייב הנק או טובע בנהר כוי, וכן על ידי חיה כבאה במו ארב עושה שליחותו, ואיננו מטעם הפרשה: (ט) מן החדר, לפי שדבר עד עתה בליחלוח הארץ חזר ומדבר ברוח סופה שהוא בחדר תימן י) שהזכיר למעלה שחק׳ מנשב לייבש הזרעים שרא ירקבו. וממזרים, שהם הרוחות המתפזרים, על דרך וזרית[י]ם לכל רוח (ירמיה מ״ט ל״ב) מהם תבא קרה: (י) מנשמת, מצוויו של הקביה יבא הקרח. או מנשמת, מרוח אפו, ואפי הנהרות הרחבים והעמוקים יהיו כעפר [בפני]יי1 הקרח בדבר המוצק ועומד, על דרך כראי מוצק (לקמן פסוק י״ח), כמו ויעש [את] הים מוצק (מ״א ז׳ כ״ג): (י״א) (אפי) [אף] ברי, כלו׳ אעפ״י שגדל . א) ברכות נ״ט ע״א על זה העירני המסדר. ב) זה בפי, הרי״ק. ן;) זה הפי, מביא די״ק על דרך "פשוטן" של מקרא. ך) נראה שיש בכאן טעות סופר אבל איני יודע לפרשו מ״ם למדנו מבאן שהמחבר ידע כי ברק ורעם יוצאים כא, אבל נראה ונשמע בזה אחר זה. ךן> כאילו חותם וכל עיין תענית *"א ע״א* ן) פירוש א' של ראב״ע. ץ) פירוש ראב״ע. ח) עיין פי, די״ק.