Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 77

72 שמים נלחמו(שופטים ד־ כי) נפדית ואש [מאת ד׳] מן השטים (בראשית י״ט כ״ד), וארובות השמים נפתחו (בראשית ד י״א), ושהוא רוצה אומר הנני ממטיר לבם להם מן השמים (שמות ט״ז ד׳), ואפי־ בימות החמה נופל רעם וברד להזי(ם)[ק], משל לנחתום העומד לפני הכבשן נבנם שונאו חתה גחלים וזרק בו נכנס אוהבו רדה פת חמה נתן לוא): (ל׳ב) על כפים, כך נקראו העננים לפי (שאין) [שהם] (כ)[ב]כף איש תחילה כמו שאמי באליהו, ומתרחבים והולכים. כסה אור, האור שהרגיל לבוא עם המטר שקורא אשל ויהא ב) שלא ירד המטר לארץ ויצו על המטר לבוא בשביל מפניע שמתפלל עליה, וזה על דרך שנא׳ שאלו מה׳ מטר בעת מלקוש (זבריה י׳ אי). והנה במפגיע, במו ואל תפנע בי (ירמיה ז׳ ט״ז), יפנעו לי (בראשית ב •נ ח■). ום־ק על כפים, על הרע כפים עוצר הגשם על דרך וחרה אף ה׳ בבם ועצר (דברים י״א 5 (J(r (ל־נ) יגיד, בעון שיניד אדם לשון הרע וריעו יניד עליו למעלה קנאות של אף וחימר. למעלה והשמים נעצרים בלי מטרי). ופר־ת יניד עליו מוסב על מפגיע כלומר בשביל המפניע צוה על המטר להוציא מוצאי דשאים ועל ריעו יניד ריעותו ושברו על ידי המטר הנמנע מן חלקתו, ויהיה דעו לשון שבר לפי דבריו כמו תרועש (תלים ב׳ ט׳). מקנה, כמו סמל הקנאה המקנה (יחזקאל ח׳ נ׳) אף הוא המטר קנאתו על איש עולה שעושה עולה במו אף בלב עולות תפעלון (תלים נ״ח ני). ורב סעדיה מפ׳ רעו ו׳ יתירה, בלומר בהורידו הנשם מרעה של מקנה הוא אף על עולה, אפילו יעלי סלע שדרי(ו)[ם] לעלות על ההרים הגבוהים שבמדבר, וכל זה אינני שוד. לי על כן אמדתי על כפים, שהם מפרשי עב שהזכיר על דרך וכפיו פרושות. ויצו עליה, על (סדתו) [סבתו] י•) שהזכיר במפגיע השקה [ת]שואות שהזכיר יפנעו זה בזה, או יניד עליו שזהו האדם שהזכיר כמו שאמר עלי אדם רב (לעיל פסוק כ״ח). רעו, מחשבתו, כמו ולי מה יקרו רעיך א׳ (תלים קל״ט י״ז) שזהו מחשבותיו, ועל מקנה, אף על כל העולה מן האיץ יגיד חפצו. מקנה, עולה, על דרך עולות בקנה אחד (בראשית מ״א ה׳) והנה א׳ יגיד עליו כנגד שיאמר (התתן) [התרים] לעב קולך (לקמן ל״ח ל״ד), במו שאני עושה. ואמר רש״ם ־) יגיד על ידי המטר מ* אוהבו [ומי] אויבו, וקנאת ושנאת אבי (?)י) עולה על אויבו כמו ואף (ה׳) [אלקים] עלה ב(ע)[ה]ם (תליש ע״ח ל״א) ובן אמר לפנינו אם לשבט אם לארצו (לקמן ל״ז י״ג): לץ. (א) אף לזאת יהדר, כי כל שומע קול הרעם הרידים, כמו שאמרו א) עיי; רש״י זרי״ק ומוצאו במור' תגהומא פ׳ בשדה ב'. ב) המלות האלו קשה הבגד. קורא החכם דוקס "שקורא אש זיהא ובז'" אבר איני יודע למה כתב המהבד שאור זה נקרא אש ונ״ל ששתי תיבות "אשל ויהא" הן תיבה אהת בלשון לעז והיא היא מה שמובא למטה (ל״ז ב״א) "ה״א אלי״יר״א". ג ן זה הפי' מובא גם ברש״י שלגו בל' ורבותינו אמרו. ך) גם זה פי׳ רי״ק. ך;) החבש דוקש לא הגיה לגבון בקוראו "מדות". ן) לדעת ההנש ריט״ל צוגץ זהו ר' שלמה מטראגי המובא בשבולי הלקט בשם דש״ם אבל לא גדע שכתב פירוש על הבתוביש לפיכך ג״ל במו שאמר ההבם דוקש שהוא דשב״ם אבל איגי יבול להכריע. ץ) אפשר שצריך להיות "אפו".