Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 73

ברעה שעושה אדם לחבית ולא בטובה, על כן אמר מדוב עשוקים, מצעו שד.ק נפרע מן החומסים שהיו מזעיקין הנחמסים, כגון אנשי המבול ואנשי סדום. ישועו, העשוקים והנמלים מזרוע הנחלים שהם רבים יותר מן הנגזלים, ולא אמר אחד מהם איה אלו־ עושי שאני חייב (לך) [לו] זמירות אפי׳ בלילה לפי שאדם פנוי מעסקיו, ולא שם פחדו לננד עיניו»), על דרך ובלילה שידה עמי(תלים מ״ב טיב).. והנבון נותן זמירות במו לא תזמר (ויקרא כ״ה ד׳) שמכרית הרשעים בלילה בנון• מצרים אמרפל ובלשצר. ומנחם פי׳ ולא אמר איה אלו׳ עושי ולא נותן זמירות. בלילה ג>: (י־א) מלפנו, בלומר אין אחד בהם שישים על לב מפני מה נתן לגו■ בינה יותר מן הבהמות כדי לפרוש מן גזל וחמס י) ולהבין ררכו, מלפנו חסד אל״ף במו שקר מזין (משלי י״ז די) שהוא מאזין, על כן האדם לוקה ברשער לפי שמלמדנו הק׳ ונתן לנו דיעה ז (י־׳ב) שם יצעקו, באותו מקום, מדה יננד־ מדד. בי העשוקים צעקו ולא שוה להם, ועתה הם יצעקו מפני ניאון המריעים. להם״) על דדך כהת[י]מך שודד תושד (ישעיה ל״ג א־)5 (י״נ) אך שוא לא ישמע א׳ להרשיע הצדיק, שאם ינפנו סוף לנחמו. ושדי לא ישותה, לשוא 1 (י״ד) אף בי, קל וחומר הוא זה שאתה אדם ואו׳ כי לא תשורנו לשוא כמר שאמרת אם חלבתי עם שוא (לעיל ל״א ה׳) כל שכן הק־. שוא לשון זכר ולשון נקיבה באש ורוח. ופיק אף כי תאמר, אף בדבר זה שאמרת שאין אתה רואת אותו שתער(ר)[ך] לפניו משפט להתווכח עמו אתה עתיד ליתן את הדין ותחולל־ לו, ותירא מלפניו, כמו חיל כיולדה (תלים מ״ח זי)י). וזאת שיטת רב׳ שלי, אך שוא לא ישמע א׳, בצעוק הננזל מן הגוזל אותו שוא שעשה לוי), ולא: ישותה להנקם מיד אלא מאריך אפו: (י־ד) אף בי תאמר, כל שכן אתה שאין צדקתך באה בי אם על ידו, ולמה תאמר ותצעק על אשר לא תשורנו להתווכח עמו, והלא אותם הננזלים אינו ממהר לענותם ואתה תצעק כי לא תשורנו (ידיו) [דין] לפניו מזה יבא הדין לפניו ותחולל לו, (ולבסוו) [ולבסוף], תקוד. לתנחומין:: (פיו) ועתה ני אין, ועתה אשר נהשבו דבריך כאין לפיכך פקד אפו. וישי מפרש שמוסב על אף כי תאמר ועתה שאין בי עון פקד עלי אפו. ולא ידע נפש מאד, ולא ירצה להכיר בנופש שלי (שרך) [שכך] אמר (אין) [איוב] ותם 'אני לא אדע נפשי (לעיל ט׳ כ״א)"): לץ. (א) ויוסף אליהוא, וזה שמצא רב׳ של־ במדרש ר׳ משה הדרשן נכון במעט מלה במלה של פירוש די״ק אלא שבבא; איזהו מלות יתירות על פירושו לפרש ביותר הבנה־ ומזה להגיה שחשד שש מלת "מאחד" קודש "שאק". ב) בראה שחסר באן "בן פי׳ די״ק" מדמביא פי, אחר שנכון בעיניו וזהו פי׳ רש״י אלא תחת "סנתריב" מביא "בלשצר". {) פי' זה מביא הראב״׳ע בשם רוב המפרשים. ך) פי׳ רי״ק. ךן> פי' רי״ק, ן) בפי' רי״ק צ״ל תחת "אך" מלת "אף" ושם חסרו המלות: "דהתמבה עמו" אחר "משפט" ולפי' ותחולל מביא שם הרפאים יחוללו. ץ) בפי' רש״י שלנו המלות האלה. אינן אבל השאר נמצאו שם בשינזים קטנים ומזה ראיה שפירוש רש״י שלגו אינו מדשב״ם ועיין גם ל״ו Ja ךן) גם די״ק מביא פסוק זה.