Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 69

64 עוד מילין: (י״ב) וחזר ואמר נננד ריעיו של איוב ואמר עדיכם הבנתי [ל]ראות אם יש בכם עונה אמריו ל^ לאיוב ואין, לכך אחווה דיעי אף אני ואומר לכם לא היה בבם דבר חכמה שתובלו לענותו: (י״נ) פן תאמרו, שלא תחשבו זאת לומד לבאי עולם הייתה מצויה בינינו חכמה בדי לענותו, אבל לא (רצונו) [רצינו] לענות יותר בי מאמנו בו, ירדפו ולא איש, קללה הוא שברוב מקומות דברה תורה כלשון בני אדם שבזמן שאדם כועם מואם ומקלל ודוחפו מלפניו: (דד) ולבך אמר אליהוא לריעי איוב אל תחשבו בדעתכם■ שיאמרו הבריות שלא אביתם לענות לאיוב מרוב הכמה שבכם כי אם מחסרון דעת (ומחי קור) [ומריחוק] חכמה ובינה, בי אפם עוד רוח הדעת, לכן נמנעתם להשיבו מילין, בעורכו אליכם מערבות משליו, אליו. ולא ערך אלי מילין כדי שאשיבינו תשובותיכם ובתוך אמריבם לא יכולתם להשיבו: (ט״ו—ט״ז) ואז החל להלעיג בכם ואמר לא ענו עוד, נסתלקו והוחלתי שידברו ולא דברו כלום דבר עמדי ונאלמו ולא ענו עוד: (י״ז—י״ח) אענה אף אני חלקי, כי מלאתי מילין ומצערת אותי רוח (בעיניי) [בטני]: (י־ט) הנה בטני, בי זד, החמת שהוא מלא תירוש ואין לו מקום לצאת הרוח ממנו ונבקע מאיליו בנאורות יין המליאין יין חדש ומצוררין בפיהן ואין מקום לצאת הרוח ונבקעין מיד מחמה כח התירוש החדש ברותחו, כך יבקע בטני אם אהריש: (ב) אבל זאת הנאתי אפתה שפתיי ואענה: (כ״א) ■אל נא אשא פני איש, פני איוב הנקרא איש, ושם אדם לא אכנה, לעשות לו כינוי שם לחייב את הזכאי ולזכות את החייב: (ב״ב) כי לא ידעתי לכנות שם ולעשות חנף ולדבר כזב כי אם להרשיע רשע ולהצדיק צדיק, שאם אכנה מעט ישרפני א) עושני בי הוא אש אוכלה ולכך יהיו דבריי אמת: ל״ג. (א-ז) ואולם שמע נא איוב מיליי, הנה נא פתחתי פי לדבר תחילה לשוני, יושר לבי אמריי, יהיו שפתיי ברור ידברו, רוח עשתני, (כמ׳) אם תוכל להשיביני, הן אני אתווכח עמך עבור שדברת כפך מעלי הרחק (לעיל י״נ ב"אב) ואני אדם מחומר קורצתי נם אני, מעפר האדמה ננזר ונכרת גולמי אל תירא ממני, אבל ערבה לפניי והתייצבה, הנה אימתי לא תבעתיך וכפי לא יכבד עליך: (ח-י״א) אך אמרת באזניי וקול מלין שמעתי, באומרך זך אני בלי פשע ונקי אנכי ולא עון לי, ושם בסד רנלי: (י״ב—י״ג) הן זאת אענך, מעולם לא צדקת כי ירבה אלד מאנוש, כי הוא ארך אפים ורב חסד. מדוע אליו ריבות, באומרך מי יתן ואמצאהו אערכה לפניו משפט (לעיל כ״נ נ׳—די), מה מועיל לך כי כל דבריו לא יענה לדברי וויכוח: (י״ד —י־ט) כי באחת ידבר בחלום בחיזיון לילה בתנומות עלי משכב, אז ינלה אוזן אנשים ובייסורין יחתום, עבור שיסירו בני אדם מעשה הרשע ונאונם תכסה מעליהם למען לא יגבהו קומתם, ואם ישובו בתשובה שלימד., בי הוא שוכן מרום ואת (דברו) [דכא] ושפל רוח ומקבל תשובתם, וגם א) עיין ppfr; פי׳ ז?מ6ת. ב) כמו p פי' די״ק.