Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 68

68 [באלה נפשו] א) שבועה, ויש אומדם שלא קיללתיו בשבועה ואף על פי שאמרו עליו אנשי ביתו מי יתן שאכלנו בשירנו לא היינו שביעים מבשרו: (ל״ב—ל־ד) (ואנכי \.) מימיי בחוץ לא ילין נר אלא בביתי הארחתיו, או אם כפיתי כאדם רשע פשעיי כדי לטמון בחביון שלי עוני, כלומר שאכסה פשע על חטאתי מהיותי מורד. על פשעיי, בעת שנערץ המון רבה ונכסים רבים ואעפ׳־כ הייתי מודה על חטאיי כנאמר בראש הספר והשכים בבקר והעלה עולות ונו׳ (לעיל א׳ ה׳). ובוז משפח׳ יחיתיני, אז (שיברר בחיי) [שברתי =) בוז] משפחות ׳ שאם היה קרובי עני ומך לא נשאתי עליו חרפה מבלי לכלכלו. ואדום, שאשתיק לעצמי בעת בואו לפתח ביתי שלא אצא לקראתו אל פתח ביתי והייתי מכרמו עמי לגמול לו הפר 5 (ל״ה -ל׳ז) מי יתן לי שומע, שיהא הקב״ה שומע לי והן זאת תאוותי ג) שיעניני הקב״ה אחר שומעו לדבריי ויעניני על הן הן ועל לאו לאו, אם עשיתי מעשים אילו כדי שיכירו בני אדם מה הם מעשיי. וספר כתב, או אם כתב עלי בעל דיני שטר הוב או פסק דין כמו שעושין כל בעלי זרוע שאינן רוצין לעשות דין ומשפט לעלוביהן וכותבין דייניהן, וכך אמר איוב יבא שום אדם ויוציא עלי שטר חוב מיד פרעתי לו כל מה שביקש ממני מן הדין, ואשאנו על שכמי ואז צעדיי ארדינו, שידע כמה (צרור) [צעדות?] אצעד בהיות (טמון) [טעון?] על כתיפי, ויש אום׳ מספר צעדיי הליכותיי וכל עינייני מעשיי אגיד לו, וכמו נרד ושר אקריבינו לעצמי מכלל שלא מצא אדם איוב שיתבעינו לדין למי שהיה עושק ונוזל שיוציא עליו שום שטר ז (ל״ח—מ) או עלי יזעקו אריסי אדמתי ויהד עוברי תלמיה יבכיון על גזל והמס שעשיתי להם, שאם אכלתי כוחה בלי מהיר כסף ונפש בעליה הפחתי מתת להם שכר עבודתם שלם היה לי צער זה לבוא עלי שתחת חיטה יצאו חוחים ותחת שעורה באשה, דברים רעים, ויש אומ׳ באוש[י]םי), תמו, התמימו איוב דברי צדקותיו, שעשאוהו תם וישר"): ל״ב. (ו) ויען אליהוא צעיר וקטון אני לימים ואתם זקנים, על כן ינורתי ואירא מחוות דיעי, דעת (שלכם) אתכם: (ז) עד הנה סברתי בדעתי אמרתי זקנים שכבר היו חיים ימים רבים ורוב שנים להם יש יכולת (לדברי חכמים) [לדבר חכמה]: (ח) אכן כי לא (כי) [כן], אבל רוח הקב״ה היא באנוש, ואיזו רוח נשמת שדי תבינם למי שהקב״ה מצה ליתן בו רוח הכמה ובינה: (ט) (לו) [לא] רבים יחכמו, לא מי שיש לו ימים רבים ורב שנים יכולין להתחכם וגם לא זקנים יכולין להבין משפט, (אליו) [אלא] למי שחולק הקב״ה חכמה ובינה שלו (שלו) בין לקטנים ובין לגדולים: (י) לכן אמיתי שמעה לי אחווה דעי אף אני: (י*א) הן הוחלתי לדבריכם, לדבריכם האזנתי בעוד שדברתם דברי תבונותיכם עד שנחקרתם מאין א) הוספתי אלה המלות לסבר!תעגין. ב) פירוש יחתני כמו שברת* מערש התת וכעין זח פירש רי״ק המלה אך בשנוי ענין ,,לשעבד הייתי משבר חיל רב" זכו,. ג) תו כענק תאנה פירוש ר*" ק בשם מנחם ועיין ראב״ע. ך) עיין רש״י ורי״ק. ח) כעק זה מובא בספר מעק גנים אלא ששם מוסב על הקב״ה שהתמיה דברי איוב.