Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 66

61 (י) תיעבוני רחקו מני ומפר לא חשכו רוק, במו שאמר בחרפה הבו לחיי (לעיל* ט״ז י,): (י׳א —י״ב) כי יתרי פתח, עבור שהחולי שיבתי והקניה פתח אחד ממותניי, שהייתי חזק בבל דבר כמו מיתרי האהל החזקים ונם במכאובות אילו לכן יבואו (על) [עלי] ריעיי ומשליכין מחסום בפי בדי שאמנע עצמי מדבר אתם, (ונם) משימים מהסוס ורסן כמו לבהמה בפיה למען לא תלך הנה והנה וכן עושין ריעיי שמשליכין רסן לפי מלדבר מיליי, ולא די לי זאת אלא ימין פרחה יקומו, כלומר על כל (עדריי) [עבריי?] יקומו הנערים הקטנים כאפרוחים, [זה] היה אומר על חביריו, רגלי שלחו שאין בי כה לעמוד על תליי שהושלך כח תליי ממני, וימולו עלי, הדריכו עלי אורחות אידם עד שהושפלתי עד עפר ז (י״נ) ונם נתצו נתיבתיי, שנכשלו הליכותיי להוותי יועילו, חזר לקללם וכך אמר בקללו הם יעורוני לרעתי, לא יהיה להם עור והיאך באים עלי לעזור זה את זה לרעתי נ (י״ד) כפרץ רחב יאתיו, כחיל הצרים על העיר וחופרים ביסוד החומה לעשות שם פרצים רחבים כדי להיכנס להם יחד, בך יאתיו עלי ריעיי לרעה, ובעת מפולת שהוא כל היסוד מתגלגלת ונופלת עליהם ומתים תחתיהם כך ימותו ריעיי הם תחת השואה שעושין לי ריעיי: (ט״ו) ההפך עלי, חזר כמד הקב־ה ואמר הפכת עלי בלהות ונם תרדוף כרוח (גדולות) [גדולתי], וכעב שעברה כך עברה ישועה: (ט״ז—י*ז) ועתה עלי משתפכת נפשי וגם אחזוני ימי עוני, וגם בעוד לילה עצמיי ניקר מעלי, לפי שהתולעים אוכלין ומנקרים את עצמיי מבית וחוץ, הנידין שלי לא ישכבון במנוחה מחמת הננעים א): (י״ח) הברוב כח, מבח המעים דבק לבושי לבשרי ובעת שארצה להסיר את בגדיי איני יכול להסירם מעלי כי אם ברוב כוחי שהן נדבקים לבשרי מפני הדם, וכפי כותנתי המאזר את נתרותיי מאזריני הקב״ד, מן המכות: (כ״ב) תשאני אל רוח, שאם הייתי רוכב הרוח והוא ישאני כך ברחת* מכל כאיבי ותמוגגני המכה זו המתשת כוחי עד כי כשל כוחי הסובל: (כ״נ) ידעתי שלמות תשיבני והוא מקום מזומן לכל חי: (ב״ד) אך לא בעי ישלח, אם אדם חוטא אין משלח עליו מכותיו כדי להאבידו מיד אלא מאריך לו פנים: (כ״ה—כ״ו) אם לא בכית*, חזר לספר מעשיו הטובים במו שאמר למעלה כי (אימלט) [אמלט] (לעיל כ״ט י״ב), כך אמי■ איוב בשבועה וגם בכיתי בראותי יום רע וקשה לבני עמי ונם עגמה נפשי עבור העניים והאביונים שנצטערתי עמהם בשביל צערם ובעשותי מעשיי האילו קיויתי לבוא עלי טוב ויבא רע: (כ״ז—כ״ח) ולפי שבאו עלי חולאים שמרתיחין את מיעיי ולכך קדמוני ימי עוני, ואני מהלך קודר בלא זוהר חמה. קמתי בקהל אשווע, מרוב המרירות שהשביעני: (כ"ט) אח הייתי לתנים לעשות מספד ואבל שג׳ אעשה מספד (כתנין) [כתנים] (מיכה א׳ ח׳): (ל) עורי הושחר מעלי ועצמי ניחר מני חורב, חימום הכאב: (ל״א) וכינורי ועונבי ובל שמחתי נהפך לי לאבל ולקול בוכים : א) בל זד! כפי, רש״י, עורקי המו גידי רש״י בשם דונש.