Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 65

— 60 — ליזון ולבלבל. ודין לא ידעתי אחקרהו היטב ואחריכן הייתי ב-ופקו והייתי משבי מתלעות עול להשליך טורפו משיניו, שאם היה אדם גוזל את הבירו ובאין לפניי לדין כשהייתי מוציא הדין לאמיתו הייתי נוטל מזה ונותן לוה, ובחזקת(,) מעשים הללו סברתי ואמרתי עם קיני אנוע, כלומר עם כל אנשי ביתי. וכחול, עוף הוא ששמו הול ״), ויש אומי כחול הים [ארבה ימים] 5 (י״ט ~ כ) שרשי פתוח אלי מיס, שהיד. זרעו פרה ורבה בבנים ובבנות. וטל ילין בקצירי, שהייתי מצליח בבל דבר, ועתה כבודי שהיה לי קודם היום בבר נתחדש עמדי לקלון, וקשתי וכוחי בידי תחליף: (כ״א—ב*ב) לי שמעו ויחלו, חזר לדבר העליון ואמר היו שרים והזקנים סותמין את פיהם כשהייתי מדבר. אהר[י] דברי (תלעיג), וכשהייתי מסיים את דבריי לא היו משנים את דבריי ועליהם היו פותחין [פיהם] ב) עד בוש שלא היו מדברים בפניי כי אם באיחור מילתי (ו)מרוב פחד אשר נפל עליהם: (כ״ד) ואם הייתי משחק עליהם לא היו מאמינים ג), ואור פניי לא יפילון, לא הכעיסוני מעולם כדי לשנות את תוארי: (כ״ה) אבחר דרכם, הייתי בוחר מקום הנבחר והנכבד במקום מושבם ואשב שם לראש ואשכון כמלך בגדוד וכחכם אשר אבילים ינחם: ל. (א) ועתה ישהקו עלי ומלעיגים (ממני) ריעיי אשר הם צעירים ממני ולא נאה להם ונם לאבותיהם להידמות לי לפי אשר מאמתי אבותם לשית אפילו עם הכלבים של צאני בי לא הייתי בצרה [בוחרם?] שיהיו אבותם רוע(ה)[י] צאני, לפי שהיו לי רועים רבים ונכבדים מאבות ריעיי: (ב—ד) וגם כח ידיהם למה לי, בי נאבד מהם כה טוב והיו בחסרון וברעב כיחידים, והוא שאט׳ בחסר ובכפן נלמוד, ולמה (לא) [ש]היו ־יחידים שנסעו לארץ צייה שואה ומשואה וגם שם היו דעיבים וצמיאים בעירום ובחוסר כל, והיו כורתים עשבי מלוה בין אילנים אחרים ושורש רתמים היה לחמם שלא היה להם מזון לאכול: (ה—ו) מן גיו יגרשו, מתוך ישוב בני אדם היו ננרשים ומריעים וצועקים עליהם כגנב, כמו שבני אדם צועקים על הגנב והוא בורה כך היו צועקים עליהם ובורהין להם ונכנסין לשכון בשברי הנחלים ובמחילות העפר ובנקיקי הסלעים: (ז) בין שיחים (ינאקו) [ינהקו], בין האילמת נואקים מרוב (חיפרונני) [הסרונם]. ותחת הרולי מדבר יסופחו, היות למו למחסה ולמסתור מזרם וממטר לפי שהיו נדושים מהסתפה בתוך בני אדם על בי היו ערומים מבלי מחסה חיבקו צור חרולים שדרכן להזיק לבשר ודם י): א) זה פי' רש״י זרי״ק זבדי להבין מה שרצה המחבר לומר בפי' זה אציג בכאן דברי ב״ר י״ט ה': האכילה (בלומר חוה) את הבהמה ואת החיה זאת העופות הבל שמעו לה חוץ מעוף אהד ושמו הול הה״ד וכחול ארבה ימים, דבי ד' יגאי אמרי אלף שגה הוא הי ובסוף אלף שגה אש יוצאה מקנו ושורפתז ומשתייר בו כביצה וחוזר ומנדל איברים והי ובו׳. הדד״ל בהגה״ה: אפשר דריש מדבתיב ברישא עם קגי אגזע. ב) גראה שר״ל היו ממתינים בפה פתוה לשמוע דבריו. נ) פירוש רש״י: לא היו מאמינים שאגי משחק עמהם מפגי השיבותי. ך) נראה שב׳ מעמי מלת ספוה מעורבים באן (או שהכת איזה מלות) א' פי' המלה כמו ספחני נא אל אחת הבהונות (שמואל א׳ ב׳ ל״ו) ופי׳ הב' במו ושפה ה' (ישעיה ג' י״ז) ענין לקות.