Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 64

59 — מוצא, והחכמה מאין תמצא, לא ידע אנוש ערכה להעריכה לשום חפץ שכך אמר שלמה על החכמה [ו]כל (ה)חפצים לא ישוו בה (משלי חי י״א): (פדו) סנור הוא מרגליות5 (ט״ז) לא תסולה בכתם, לא יוכל להשוותה») באבנים טובות ומרגליות: (י"ה) ראמות (ונדיש) [וגביש] לא יוכרו לפני החכמה יותר מפנינים: (י״ט) לא יערכנה (פרטה) [פטדה] מכוש ו[ב]כתם זהב טהור לא תסולהב): (כ״ה) ומים (תיקן) [תיכן] במרה כמו מי מדד בשעלו מים (ישעיה מ׳ י״ב): (כ״ו) בעשותו למטר הוק ודרך לחויז קולות, לעבים*) ההומים בקולות: [(כ״ז) או ראה,] כלומר שברא את העולם מאו מקדם ברייתו ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ובמילה זו אמר ה׳ קנני י) (משלי ח׳ כיב): (כיח) ויאמר לאדם, אמד הקב־ה לבני אדם אם אתם רוצים לידע חכמה ובינה הוו יראי השם, כי היא חכמתכם ובינתכם, וכן אמר (שלמה) [דוד] ראשית חכמה יראת ה׳ (תהלים קייא י׳1: כ׳ט. (א—ג) ויוסף איוב, מי יתנני כירחי קדם, בהלו נרו והיה גדול עלי כח שהייתי הולך לאורו בתוך החושך, כלומר בזמן שבני אדם היו מוצערין היה לי אור גדול: (ד) חורפי, כשהייתי חוק ובריא. בסוד אלו־ עלי אהלי, כשהייתה עצת ה־ להיטיב לאנשי ביתי: (ה) בעוד שדי עמדי. נעריי, (ו)עבדיי: (ו) בחמאה"), ולמה כת׳ בחימר. לפי שהיה בחימר. של הקב״ה וצור יצוק עמדי (כלומי) [פלגי] שמן, והיה מדבר אילו הדברים על עושרו הרב בזוכרו חמאה ושמן: (ו—י) ואו איך היה מנהגי ובצאתי בעד משער עלי קרת ברחוב העיר מקום מושב המלכים והשרים שם הייתי מכין מושבי ובלכתי עלי קרת, אם ראוני נערים ונחבאו, מיד מתפחדים כי נפל פחדי עליהם, וזקנים קמו עמדו על רגליהם והשרים העומדים שם עצרו מדבר במילין, וכף ישימו בפיהם, וקול אותם הנגידים נחבאו ולשונם לחיכם דבקה שלא יוכלו לדבר מרוב פחד והיו סוגרין פיהם: (י״א) אוון שמעה, חור להם תשובה באמורכם לא מים עייף תשקה(לעיל כ״ב ז־) וחזר ואמר להם מעולם לא עשיתי כן אלא כך היה מנהגי להיטיב לכל עובר ושב לעניים ולאביונים, שכל אוזן שהייתה שומעת מעשיי הטובים ותאשריני כי היה אומר, איוב [הוא] מי שגומל חסד,' ועין הרואה מעשים אילו הייתה מעידה עלי האמת שהיה מנהגי כן: (י״ב) כי אמלט עני משוע: (י״נ) ברכת אובד, אם היה אדם מאבד ממונו הייתי משלם לו אבידתו והיה מברכיני ותבוא עלי ברכתו. ולב אלמנה הייתי מרנן ומשמח במעשיי שהייתי מתנה ברוב הטובה שהייתי טמל לה: (ייד) צדק לבשתי, כגבר העוטה לבושו כן העטיתי והלבשתי עצמי צדק ומשפט וילבשיני כמעיל וצניף ז (ט״ו) עינים הייתי, שהייתי מפרנס לעור ולפסח והיו שמיחים כאילו היה להם עינים ורגליים: (ט״ז—י״ח) אב אנוכי לאביונים, א) פי, רי״ק "?*א תשתזה". ב) כאן חסר חפי, עד פסוק כ״ה. ג) חזיז פרז"?* ענן מאי חזיזין אמד רב יתדה פורחות מאי פורחות אמר רב פפא עיבא קלישתא תותי עיבא סמיכתא (תענית ט, ע״ב). ך) נראה שחסר "קדם מפעליו מאז", ה) נראה?*י שצ״ל בחמה כמו בחמאה ועיין רש״י ודי״ק זראב״ע ום, מעין גנים שכולם פירשו כענין זה,