Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 61

56 וירומו מעט ואינם והומבו, וימותו. בכל») דבר יקפצו ללכת מחיים למות. וכראש שיבולת יכרתו: (כ*ד) ואם אינו כן כדבריי מי הוא בכם שיכזיבני לשום לארץ מילתי. ואלה הדומין: מעיר מתים, לשון אף וחרון כמו עיר ובהלות (ירמיה ט״ו ח). שאול חטאו, הן הרשעים החוטאין. יקפצון, כמו לנתר ומתרנמינן לקפצא (ויקרא י״א כ״א): כיה. (א—ב) ויען בלדר המשל ופהד, הממשלה והיראה עם הקב״ה שהוא מושל ונורא ונם עושה שלום במרומיו בין אש למיטב): (נ) היש מספר לגדודיו על מי לא יקום אור שלו, כשהוא זורח, זאת ענה בלדד כנגד שאמר איוב שם ישר נוכח עמו (לעיל כ*נ ד) וענהו בשבחו של הקב״ה: (ד—ו) ומה יצדק אנוש עם אל, בי תאמר ואפלטה לנצח בחנני כזהב (לעיל כ״ג י׳ג) הן עד ירח לאי) יאהיל, הנה מסיר הקב"ה ירח וכוכבים לא יהל אורם") ואף על אהת כמה וכמה כי אנוש רימה ובן אדם תוליעה שיצא. זכאי מן הדין. עד, לשון הסרה י): כ׳ו. (א—ג) רען איוב ללא כח, ממענה דבריך איזה נלחמת (?) ואיזה עזר אמרים למי שאין לו כת כמוני מה הושעת אותו זרוע שאין לו עזר וכה [זה] היה אומי עבורו. ומה יעצת, מה עיצה נתת בדבריך אילו למי שאין לו חכמה ואמה תורה לרוב הודעת, שיוכל אדם להתלמד ממנו, לעיניין הנראה היה מלעיג איוב (בריעיו ובלבד) [בריעו בלדד] שפתח בשבחו של מקום ולא האריך כי אם ספק מיד י): (ד) את מי הנדת מילין (אליו) [אילו,?] שלא ידעם כמוך וגם אנחנו נדע בשבח זד» ונשמת מי, אותה נשמה המוציאה אותם (דבר דבר) [דברים] שתוכל לדבר למי היא, הלא לה־ שנאמר ויפה באפיו נשמת היים (בראשית ב׳ ז,) ומתרנמינן לרוח ממללא: (ה—ו) הרפאים, אתה פתחת בשבחו של הקב״ה מעט, אני אומר לך הרבה, ראה עתה והתבונן נשמת החיים והמתים שהן רפאים והן מתהלכים בחללו של עולם והן אשר מתחת מים, והים וחיות קטנות וגדולות ושאול ואבדון הכל ערום ננד הקב״ה באין כסות להסתר שם שהכל גלוי לו וידוע לפניו: (ז—ח) נוטה צפון על תוהו תולה ארץ על בלימה, צורר מים בעביו, שמצדד את המים הקב׳יה בעבים ולא נבקע ענן עד שיתן להם רשות, והעבים עשויין כעין שמלה ואעפיכ אין טיפת מים יוצאה כי אם במקום אשר הורשו לשסכן״), וכן אמר שלמה מי צרר מים בשמלה ונוטה שמים כיריעה “) (משלי א) הגרסא בפסוק "ככל*4• ב) פירוש רש״י בלשון ל״א עיין ילקוט תתקי״ב. ג) פירוש רש״י. ך) יש טדסין ולא בוי"; ויש בלא זי״ו אבל לפי המסורה יש לגרום בלי״ו עיין מנהת שי. ה) יאהל במו יומר משורש הלל עיין רד״ק ספר השרשים שורש הלל ובעין זה פירוש ראשון של רש״י. ן) עיין רש״י ורד״ק בשדשים שדש עדה "יי״ם הן עי ירח ר״ל מסיד אוד ירח" ובן פירוש ר״י קמחי ועיין גם מעין גנים. ן) »תש רי״ק "מלעיג עליו על שקיצר מענהו ונו7". ךן) פירוש דש/ ט) תיבות "נוטה שמים כיריעה" «יגן שיימת לפסוק זה.