Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 59

54 כ׳ג. (א—ב) ויען איוב נם היום מרי שיחי, הומור עלי שיחי, מכתי נכדה על אנחתי! (נ—ה) מי יתן ידעתי, אולי שאדע מקומו של הקב״ה שאמצאהו שם הייתי יכיל לבוא עד מקום תכונתו של הקב״ה שאערוך לפניו משפט ולמלאות פי ויכוחין ואז הייתי יודע מה מילין יעניני ונם הייתי מבין מה יאמר לי! (ו—ז) הכרוב בה, אם הייתי בא לפניו לדין היה מדייניני ברוב כוחו ולא היה מעוות משפט וצדקה ושישים בי כוחו לשופטיני לפי ששם יש ישר ונכוחות עמו ולבך היה מופלט לנצח משופטי! (ח—ט) הן קדם אהלוך אני אנה אלך שאמצאהו, ואם (לאו) אהלוך למזרח ואיין, ואם אחזור למערב לא אבין לו גם משמאל, לצפון, שמאל שעשה ולא אראה, יעטוף אדם בדרום ולא יראה, ויש אומר׳ יעטוף ימין שהעטיף הקב׳ה דרום בשמים») ולכך אני אומר ואפלטה לנצח משופטי! (י—י״ב) כי ידע איזה דרך היה עמדי, בחנני יצאתי מזוקק בזהב מבלי חטא. באשורו אחזה רגלי, בדרכי אשרו תמכה רגלי דרכי שמרתי ולא אט ימין ושמאל ונם ממצוות שפתיו לא פרתי ונם מחוקי שקבלתי על עצמי הכל צפנתי על לבי מצוותיו וחוקותיו ואמרי פיו! (י־נ—ט״ז) והוא באחד ומי ישיבנו, והוא בייחוד ולבדו נשגב ומי יוכל להשיבו דבר, ומה שתאווה נפשו יעשה, כי הוא שליט בבל. ונם יש פותרים והוא באחד באוחזו שום דבר מי ישיבינו. אהז, כמו נאחז בסבך בקרניו (בראשית כיב י־נ) ותירגם אחיד ולפי שעושה בכל אם למות אם לחיים אם למחוץ ואם לרפוא כך עשה הקב״ה ממני שבבר השלים הקב״ד, חוקי ימיי שהיה לי לחיות. וכהנה רבות עמו, (וכמה) [וכמו] אילו משלים הוק ימיהם לכל בני אדם, על כן מפניו אבהל כשאתבונן כח מעשיך ואפהד ממנו שהוא הרך לבי בפחד ובבהלה! (״ז) כי לא נצמתי, מדוע לא נברתי קודם שיבא יום חושך והאופל אשר כסה פניו, שמוטב היה לי מות בהיותי בחזקתי ולא עונה בינון זה! כד. (א—ד) מדוע לא נצפנו עתים, של רשעים, ויודעיו, הם שמכירים הרשעים (ל)*חוז) [לא חזו] ימיהם כנזלנים שנזלו נבולות אחרים כדי להרחיב את גבולם ונם ינזלו עדר ויאכלו, חמור יתומים ינהנו להם וחבלו שור אלמנה ונם יטו אביונים מדרך נתיבותם ללכת דרך לא סלולה ויחד מתחבאים (מפחדים) [מפניהם או מפחדםב)] עניי ארץ! (ה—ה) הן פראים, הן דומים הרשעים כפראים המלומדים לילך במדבר, כשיצאו בפועלם העניים \.ג) אשר (להם) [להם], וכמו בן אמר שלמה ערב לאיש (תם) [לחם] שקר ואחר ימלא [פיהו] חצץ (משלי כי י״ז), והקב־ד. מודד לרשעים מידה בננד מידה הן בוזלין לחם העניים יבואו להם השודדים א) בעיז זה פירשו דש״י ורי״ק. ב) מסופק אני בזד. אם «*קרות מפחדם כמו שמוסיף ר, יוסף קמחי בפיחשו m מפניהם כמו שמוסיף תראב״ע. 3) נ״ל שצ״ל תוהבאו ומוסב על פסוק תעבר״ — נקודות באלו הם בכתב «1.