Mannheim
Compact Memory

Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 57

Scan of the page
Image: UB Frankfurt, Visual Library (IIIF)
Journal
Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft
Volume
VIII. 1910 - 5671 (1911)
Date
1911-01-01
Page
– (sequence 57)
Language
German
Belongs to
journal volume
OCR quality
68% known words query
IRI
…/3486266-3486281--2991-3489357
Visual Library
page viewer of the UB Frankfurt

No entity mentions on this page.

OCR text

52 לשון שתיקה») והיתד. אמון שומימהב). (מעל) [נועיל], מועיל. נפגע, לשון פייוסים ודומה [ו]אל תפנע בי (ירמיה ז׳ ט״ז) ועוד (פגעו) [יפנעו נא] בה׳ צבאות (שם ב*ז י-ח). בידו ואידו אהד הם. עטיניו, אין לו דמיון ולשון לע׳ז נירילושג) הוא מקום ראשי עצמות המתחברים זה עם זה. (ה)תנכרו, כמו ויתנכר עליהם י) (בראשית מ״ב ז־). רנבי נחל, כמו ורנבים ידובקו (לקמן ל״ח ל־חיז)) והם ביתרי אדמה ז ■כ׳ב. (א-ב) ויען אליפז הלאל יסכן נבר, השיב אליפז הלאל ילמד דעת, היובל אדם ללמד להקב״ד. ואם יוכל למצוא וללמד את מעשה האלקים מראש ועד סוף להתלמד עלימו, על מעשיו, נבר משכיל, באומרן־ זה ימות בעצם תומו וזה ימות בנפש מרה (לעיל כ״א ב״ג ובו,), מי יניד על חפצו מבריותיו, ולכך לא יובל אדם להתבונן מעשיו ז (נ) החפץ לשדי, היקח ממך חפצי ממון אם תצדק, ואם יקח ממך בצע ממון כי תתם דרכיך, כמו (שהוא) אדם צדיק (ו)[ה]נותן להבירו צדקה: (ד) המיראתך, אתה אמרת ועצת רשעים רחקה ממני (לעיל ב״א ט־ז), אם היית ירא אלקים היה מוכיחך בזה החולי לבוא עמך במשפטים האילו: (ה—ו) הלא רעתך היא רבה בלי חקר לעוונותיך, כי זה היה מנהגך לחבול ולמשכן אחרים ואחיך חנם שלא היה מחוייב לך כלום, והיית מפשיט בנדי ערומים: (ז—ח) לא מים עיף תשקה ומרעב תמנע לחם, היית מונע לחם. ואיש זרוע במו שהיית אתה לו הארץ לשלול שלל ולבוז בז לפי שהיית נשוא פנים (ושבתה) [וישבת] בה בזרוע רמה: (ט—י) אלמנות שילחת ריקם, שאם באו אליך לעשות עמה(ם)[ן] חסד ולא ריחמת עליהן, ולא עוד אלא היית מדכא זרועות יתומים. ועל בן סביבותיך פחים, מכאובים האילו, ויבהלך פחד פתאום: (י־א) או חושך, ובי סבור אתה בדעתך שלא תראה, בשבועה הווה על הווה תבוא לך שרוב זיעת מים תכסך, כמו אדם הטורה והוא רטוב וטבול מזיעים (!) הנוטפים איבריו מים: (י״ב) הלא אלו׳ הגביה שמים וראה ראש כוכבים כי רמו, עבור שתראה בי השמים גבוהים ורמים לכך אמרת מה ידע אל, מכל מה שעושים בני אדם אינו יודע הקב״ה מאומה לפי שבעד ערפל ישפוט, למעלה הוא שופט ולא למטה, וזהו שאמר איוב והוא רמים ישפוט (לעיל כ״א כ״ב) (ולא) [והוא] אמד בשבחו של מקום שהקב״ה שופט נביהים ורמים וכל שכן בני אדם, ואליפז סיבב את הדבר בדי לחייבו ואמר לא כך אמרת שבעד ערפל ישפוט הקב״ה ולא בארץ לפי(שביבים) [שהעבים] סתר לו ולא יראה חוץ מן העבים, אבל בסיבות) השמים שם יתהלך. זה מנהג הרשעים שאומרים שאין הקב״ה רואה אותם שנאמר אין רואה אותנו עזב ה־ את הארץ (יחזקאל ח־ י״ב), ויאמרו לא יראה יה ולא א) עיין פירוש רי״ק וגם אבן גגאדז ברקמה צד 196. ב) זה הפסוק איבו נמצא ונראה שהכותב מעה במהירת הכתיבה זצ"^ "שומימה במעשה אמנק" ו^שק הפסוק הוא "ותשב תמר ושוממת" (ש״ב י״ג כ'). נ) nerfs» ך) ק פירש דש״י זראב״ע מפרש בענק אתר. pj) כפירוש ראב״ע. ן) אפשר שצ״ל בסביבות.

Text as recognised by OCR (ABBYY FineReader), without corrections. Entity mentions: TagMe (2021); their positions were matched to this text again.