Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 56

51 פא. (א—ז) ויען איוב שמעו שמוע מילתי, כמשמעו. שאוני, המתינו לי. ואנכי אדבר, אמך כנגד צופר האנכי לאדם שיהי וכי אני מדבר כנגד בני אדם שתאמר (לו) [לי] מדוע לא תקצר רוחי מלדבר, והוא שאמר למעלה אליפז לאיוב ותגרע שיחה לפני אל (לעיל ט־ז ד), השיבו פה איוב ואמר לא אוכל לקצר בדבריי מפני מכאובי, ואם לא תאמינו למאמריי (ו)שתקו מדבר שאם זכרתי דבר זה האמור לפני מיד אני מתנהל: מדוע יחיו הרשעים וחזקי וגם גברו חיל כוחם ג (ח —ט) זרעם נכון לפניהם עמם, בכל עת, וגם בתיהם שלום מפחד ואין מוכיחן בייסורין 5 (י) שורו מעבר הפרה ובל ימסיאנה») , וגם תפלט פרתו מלשבל 5 (י״א) ישלחו כצאן עויליהם, הולכין לכאן ולכאן ומרקדין בשמחה ילדי הרשעים, [עויליהם] וילדיהן אחד הוא: (ייב-ט׳ו) ישאו עצמם בתוף ובכנור בשמחה, יבלו בטוב ימיהם, ו(כ)[ב]רגע יחתו לשאול, לאותן רשעים תבא טובה זאת, שיאמרו לאל סור(ו.) ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו וגם אמרו מה שדי כי נעבדנו, מה נועיל לנו לעצמינו כי נפנע ונתחנן לו: (ט״ז) הן לא בידם טובם, שהיו כופרים בהקב״ה, ברח טוב ממונם מידם אבל איני יודע על מה הוא שעצת רשעים רחקה מני: (י״ז—י״ח) כמה, עד מתי טוב הרשעים בידם, עד שיבא עליהם אידם וחבלי יולדה יחלק עליהם הקב״ה באפו, שיהו כתבן לפני רוח: (י״ט) אלו׳ יצפון לבני הרשעים מכאובים וגם ישלם הקב״ה כפרי מעלליהם וידע להם עוונם: (כ) יראו עיניו איד שלו וגם מחמת שדי ישתה: (כ״א) כי מה חפצו, מה מועילןין] לו חפצים שלו נכסים וממון שבביתו המונחים אחריו בעת שמספר חדשיו חוצצו, שימות בחצי ימיוב): (כ״ב) הלאל ילמד דעת כי הוא העליונים והתחתונים שופט: (כ״ג) זה ימות, חזר על הרשעים לדבר שאט׳ למעלה יבלו בטוב (לעיל פסוק ייג) זה ימות בכח תומו כולו שלאנן ושלו: (כ״ד) עטיניו מלאו חלב, עטיניו הן גידיו, ומוח עצמותיו ישוקה שהולך לו שמן ובריא וחזק: (כ״ה) וזה ימות בנפש מרה, כאילו לא אכל בטובה, וזח הפסוק היה אומר על עצמו: (כיו) יחד על עפר ישכבו, העשיר והעני ורימה תכסה עליהם: (כ״ז) הן ידעתי מחשבותיכם ומזימות שתחמסו: (כיח) כי תאמרו, עבורי, זה שיאמרו בני אדם שיהא בית נדיב צדק שם אהלי משכנות רשעים כמו שתחייבוני בדבריכם באמורכם כי רננת רשעים מקרוב (לעיל כ׳ ה׳), אך אלה משכנות עול (לעיל י״ח כ׳א):; (כיט—ל*נ) הלא שאלתם עוברי דרך ומנהגם ואותותם לא תנכרו, אלא תכירו ותדעו כי ליום איד יחשך, בעת שיקום איד הרשע ליום עברות יובלו הוא וכל סיעתו, ובעשותו הקב״ה ככה מהם מי יגיד לפניו דרכו מה לעשות, והוא שעשה" מי ישלם לו, אלא לקברות, דבר על האדם, ועל קברו גדיש ממהר לצמוח, ונמתחין אחריו רגבי נהל, הם ביתרי (האדם) [האדמה], ואחריו כל אדם ימשוך, שכל בני אדם מתים לפניו וקודם לכן כמו כן מתו אחרים בלא מספר: (ליד) ואיך תנחמוני הבל ותשובותיכם (דרכיכם) נשארו מעל, בלא מועיל. ואלה הדומין: השטו, א) גראד. שצ״ל י&איסנדי. ב) p פירשו ואב״ע רמ״ק ודד״גן.