Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 55

50 משיב על כורחו אותו יניע הממון שגזל והמס מלבלעו כחיל תמורת הממון שהמיר סחורה בסחורה אל ישמח ממנו שהוא חי מגזל ועוולה? (י*ט) כי ריצץ עזב הדלים והרצוצים, וגם הבית שנזל לא יבנהו לפי שימות בחצי ימיו: (כ) כי לא ידע שליו בבטנו, זה מנהג הרשע [לא] ישקוט ולא ינוח ■עד שיכשיל אחרים ובמו בן אמר שלמה כי לא ישנו אם לא ירעו ונו׳ (משלי ד׳ ט״ז). בחמודו לא ימלט, אם היה נותן כל מחמד עיניו עושר ובניו וכל אשר לו תחת כופר נפשו לא יוכל כלל להמלט מכף רע לפי שהקב״ה מודד במדותיו? (כ״א) אין שריד לאכלו, לא השאיר שריד ופליט לנחשלים שאכל (נבילה) [וכילה], על כן לא יצליח טובו? (כ״ב — כ׳ג) במלאות ספקו, ככלות לבנוד כאחרים מיד יצר לו. כל יד עמלים תבואנו מי להבות ומי להמית מי לשדד ומי להחרים עד שלא יוותר לו משתין בקיר, בי הוא היה למלא בטנו של אחד (מכה) [מהם] תככים (?) ׳ לבן ישלה הקב״ה חרון [אפו] וממטיר עליו ועל אנשי ביתו החרון בבשרם? (כ״ד—כ״ה) ....«) הוא מכלי ברזל, וחץ של הקשת נחושה תעבור ומושלף מנופו מוברק וממורט והולך בתוך מדירתו ואז יפלו עליו אימות מות שאמי עליו אימים? (כ״ו—כ״ז) כל חושך שבעולם הוא טמון לצפוניו. תאכלהו אש לא נופח, זהו ההרב, ונם ישבר שריד מאהלו מ[ל]הותיר לו פליט, או מעידים שמים וארץ, השמים מנלים עוונו והארץ מתקוממת לו ואומרת איזה עוון עשית ביום פלוני ובמקום פלוני -)? (כ״ח - כ״ט) יגל יבול ביתו, ומה שנותר בביתו אחריו הולך בנלות והן ננרות ממקום למקום ביום אפו של הקב״ה כמים המוגרים ארצה. זה הוא אדם רשע כמותך ונחלת אמרו מאל. ואלה הדומיןג)? כגללו, כמו בגללי צאת [ה]אדם (יחזקאל ד׳ י״ב). שזפתו, לשון ראייה כמו ולא שזפתו עין איה (לקמן ב״ח ז־). ירצו דלים, כמו קנה רצוץ (ישעיה מ״ב גי). אונו, לשון אנייה ויש אומ׳ לשון כח. עצמותיו מלאו עלומיו, עצמותיו המלאים מעוונותיו הנעלמים בתוכו יהד עם נופו ישכנו על העפר ומניין שהעוונות נעלמים] בעצמות שנאמר ותהי עוונותם על עצמות[ם] (יחזקאל ל,, ב כיזי) שכל עוונותיו חקוקין לי על עצמותיו. יעלום, לשון שמחה כמו (נעלמה) [נתעלמה] באהבים (משלי ז׳ י״ח). יחיל, לשון הצלחה כמו כל ימי רשע הוא מתחולל (לעיל ט״ו כי) ויש אומ׳ לשון כאב כמו חיל כיולדה (ירמיה ו׳ כ״ד). ספקו, [די] כמו ומצא להם תרגומו הייספקון להון (במדבר י״א כ״ב), גיוה, כמו ניוי נתתי למכים (ישעיה נ׳ וי) ירע, לשון שבר כמו רועו עמים (ישעיה ח׳ ט,). ניגרות, כמו המונרים איצה במורד (מיכה א׳ די י•)? א) הסרים באן המלות "יברח מנשק ברזל"'. ב) עיין ספרי האזינו ש״ו: "כך א״ל משה בישראל שמא אתם םבזדים לברוח מעל כנפי השכינה אז לזוז מעל האיץ ולא עוד אלא שהשמים כותבים שנאמר יגלו שמים עוזנו ומנין שאף הארץ מודעת שנאמר וארץ מתקוממה לו ובולי". ג) מכאן ואילך מפרש המחבר בסוף הקפיטל איזה מלות זרות עז ב‘א הדומין בתג״ך בדי לפרשם ואפשר שהם ליקוטי בתר ליקוטי ממחבר אחר. ך) הפסוק הזה מביא גם רמ״ק לפרש העגין. ף,) בל המפרשים המביאים פסוק זה במקומינז משבשים אותו. רש״י "במים הממרים ארצה'/ די״ק "מים המוגרים ארצה", רמב״ן "במים הניגרים במורד', ואף בכאן הוא משובש וצ״ל "במים מגרים במורד". מיהו יש להעיר שהרמב״ן נראה שהיה לפניו גוסחא שהביא קענניקוט, והמחבר בבאן עידבב הפסוק במיכה עם הפסוק שמואל ב' י״ד י״ד.