Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 52

:4.7 נודו אילנא (דניאל ד׳ ייא): (ו) והציגני,למשול עמים■ וחרפת לפנים אני שמכניס פניי. בדברי חירופין כמו שאמר בחרפה הבו לחיי(לעיל ט*ז ״): (ז) ותכה מכעס פניו מם איבריי הלכו- להם (מל)כולם כמו צל 5 (ה—ט) ישומו ישרים על זאת, כדי להכניסו תחת כפות תליי שאסור להחניף לרשע לפי שאמרו חכמים י כל המחניף לרשע סופו ליפול בידו »), וכך אמר איוב ולולי שהייתי חולק כבוד לריעיי לא היו לי לראש ולכן בל צדיק ונקי הבאים אחריי ילמדו ממנו מוסר, שאם רואים הרשעים חנף יעוררו עליהם לכבשם בקרקע ומיד יאחז צדיק דרכו בדרך שלו. וטהר ידים יוסיף אומץ להתאמץ בטוהר מפעלו, ושכל זמן שהרשעים קיימין בעולם אין הצדיק יכול לתפוש דרך ישר כמו אחר מיתתן: (י—י*נ) ואולם כולם תשובו וגו׳ באמורכם מה. ידעת ולא נדע נם שב גם ישיש בנו(לעיל ט־ו י") ימי הטובים ומחשבותיי המושלכים מלבבי ששמו יום ולילה והיה לי אור קרוב מפני חושך, לא אקוד■ דבר אחר אלא הקבר שהוא ביתי שם במקום חשך, ובחשך (תכונתי) [הכינותי] מצעד שלי. זמותי כמו כאשר זמם(דברים י״ט י־ט), נתקו כמו נתקו כפות רנלי הכתים (יהושע ד־ י־ח):] (י״ד—ט*ז)לשתת קראתי, ולאחר מיתתי אני קורא לקבר אבי אתה שאהיה בו תמיד, אמי ואחותי לרימה לפי שאטש רימה ובן אדם תוליעה, ואז איה איפוא תקותי, ותקותי מי ישורינה, במו אשורנו ולא קרזב (במדבר כ״ד י״ז): יח. ויען בלדך השודד עד אנה, עד מתי נמהר[תם] לעטת אמרים, שימו קץ למילין והשיבו בינה אל לבבכם, כמו לחקור ולדרוש מוצא שפתינו להיות בדעת ובבינה ואחר נדבר: (ג) מדוע נחשבנו כבהמה שאין לה דעת באמרו אילינו מנחמי הבל כולכם (לעיל ט״ז ב׳) , הקץ לדברי רוח (שם ג׳) שעושה (דברים) [דברינו] דברי רוח בלא מתק שפתיים, עד שניטמינו כלומר ונהי בעינינו בפתאים =): (ד—ו) טורף! נפשו באפו, כננד איוב חזר ואמר אתה הטורף נפשך בכעס ג) הלמענך תעזב הארץ, מנהגו,ויעתק צור,סלע, ממקומו, כלומר לא יעזוב מנתי העולם למענך, ומהו מנהג העולם, נם אור רשעים ידעך, שאם עושה עול ימות בקוצר ימים, ולא יגה שביב, להב, אשו: (ז) יצרו בצרה ובצוקה (צער) [צעדי] רוחי וכוחו, ותשליכהו למות עצתו הרעה: (ח-ט) כי שלח ברשת רגלו ואחז בעקב פח שלו, ויתחזקו הצמאים לקחת חובו: (י-י*ב) טמון שהוא מולכד ומושלך כקבר מהלוך עלי ארץ. לפי שבכל סביביו ביעתוהו בלהות והפיצוהו הבלהות ברגליו וימות מיד ולאחר מיתתו יהי רעב אונו והוא בנו, ואיד נבון לאשתו י): (י*ג) יאכל בדי עורו, גדילת עורו והן איבריו, יאבל גדיל(ה)[ת] בכורי ביתו. בבור מות הוא מלאך המות"): (י״ד) ינתק מאהלו יכרת מביתו הבטחתו שהיה בוטח א) מימרא דר׳ אלעזר סוטהמ״א ע״ב, ובש״ם איתא שם כל המחניף לחבירו!בעין יעקב מגרסא: לרשע. ב) עיין מעיןגנים: ״ד״א נטמינו כאילו אטומים אנחנו בעיניכם כמי שאינו יכול לדבר, ומענק זה דרשו n׳V ונטמאתם בם אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמתם בם, ואמר התרגום טמענא במחמיכון/ ג) עיק תרגום. ך) עיין תרגום ורש"י. ה) כן פירשו דש״י ורי״ק ודד״ק זדמב״ן.