Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 48

43 — כלומר אל גדול ונורא הוא ואין לנתעב כמוני לדין למה כי עתה הייתי מת מאימתו; (ב- כ״ב) אכן שתים אל תעש עמדי, ואילו הן-השתים כפך מעלי הרחק ואימתך אל תבעתני, וקרא וטעון טענותיך ואני אענה או אטעון והשיבני; (ייה—כ״ח) העלה נדף תערוץ, הוא אומר על עצמו למה תוסיף-לי נגע-על ננע. כי תכתוב עלי ממרות ותורישני עונות.שעשיתי בימי נעוריי,, ושמתני למפגע לך כנכד(השמים) [השם] א> בדרך אויבו לראות באיזה הדרך הלך, כך ־שמרת כל אורחותיי, על ע־קרי רגליי, הקקת עונותיי. והוא כרקב יבלה, מי הוא יד. (א) זה אדם ילוד אשד. שנקצרין ימיו ושעותיו והוא שבע הרון; (ב) כציץ יצא ויכרת לפי שאין. בו תועלת. וימל כמו וימל (אברהם) ותירגם וגזר (בראשית י״ז כ״ג): (ג) ואף על זה פקחת עיניך ותביאני במשפטים עמך ואין ,מי יעוירי כי אם רהמיך הרבים : (ד—ו) מי:יתן טהור מטמא , מ* יכול לרפוא החוטא על המחטיא אלא הא־ שהוא אחד הממלא הוק תחיית בני אדם, לפי שאם נפהתים ימיו ושנותיו ומספר.חדשיו אתך כמה עתיד (להיות) [לחיות] ואתה משלים לו חוק ימיו ולא יעבור ,. שלא יהיה זמנו בל שעה לכשתסור מעלי יחדל מזה העולם והולך לו כשכיר ההולך ממקום למקום (ובמה) [ובזה] הוא משפיל בני אדם: (ז—ח) בי יש לעץ תקוה■ אם יכרת ועוד יחליף, דליותיו ויונקותיו ושרשיו לא תחדל מלהצמיה. ואם יזקין בארץ שרשו, ונמנע מלהצמיח. מריח מים יפריח ועשה יונקותיו ושרשיו במו (ביום).[היום] נטעו. קציר במו תשלה קציריה עד ים. (תהלים פ׳ י״בב): (י—י״ב) וגבר ימות ויחלש, (היידמה) [הוא דמה למים בעת שהולכים המים מני ים בלא חזרה וכמו הנהר (שיח) [שיחרב] וייבש, כן האיש השוכב בקבר לא יקום עד שיכלו השמים ולא יקיצו משנתם לפי שישנו שנת עולם;. (י״נ—י״ד) מי יתן והייתי כמוהם שתצפינני בקבר ותסתירד שם עד שוב אפך בעת שכעסת עלי ובלבד שתשית לי חוק וזמן. ולהחיות ותזכרני. שאם ימות גבר היחיה עוד, כל ימי זמני אייחל עד בוא חליפתי- שיעבירוני מעולם זה לקבר: (ט״ו) תקרא, זכר לי ואני אענך, למעשה ידיך חמוד מלהכותי בהלאים האילו: (ט״ז—י״ז) כי עד עתה צעדי רגלי תספור, ומכאן ואילך סלח לעווני ולא תשמור על חטאתי שהוא התום כמי]ב] צרור הוא (היובל) [ותטפל?] ותחתום על עווני. ותטפול כמו טפלו עלי שקר (תהלים קי״ט ס״ט): (יי׳ח -ב״ב) ואולם .הר גדולי) יבול, וצור יעל ויעתק ממקומו, מים משחקים אבנים, ותשטוף שיבולת של מים ספיחיה של אבן עד שתשחקם כעפר ארץ, וכמו כן תקות אנוש האבדה, תתקפהו לנצח ויהלוך, ותשא פניו מן העולם ולא ישוב, אם (ירבה) [ירבו] בניו ,ולא ידע , אם ימעטו ולא יבין למו, אך בשרו הרשע עליו יכאב בחיבוט הקבר ונפשו עליו תאבל: א) נראה שחסר באן מלת ,,סיד" ופי׳ בסד כמו בסיד. כאיש שזורק סיד על הדרך להגיד פעם* העוברים עליו ועי׳ ראב״ע שרומז על זד. בקיצור ומעין גנים בפי' ב,. ב) עי׳ דש״י וראב״ע.• ג> מפרש מפל כמו נחל כענין שנאמר מן הנפילים כמו שפי׳ הראב״ע.