Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 44

39 בקש איוב להפוך קערה על פיה דברי ר׳ אליעזר ר* יהושע אומר. לא אמר איוב אלא כנגד השטן ./*)ז. (כ*ה) ימי קלו, לברות. מני רץ, .ני עברו למו כאילו לא ראיתי מעולם בטובתם : (כ״ו) הלפו, הלכו להם ימי הטובים ועתה נותרתי עם עצבון ושנאה והימים.הראשונים פרחו כנשר הפורח עבור מאבל. אשת, לשון אבל ובכייה כמו ואיבה אשיתב): (כ״ז) אם אמרי, אם.אני אומר אשכח שיח ננעיי ואעזוב הרוני מספר מרירות נפשי ואתיה: (כ״ה—ל״א) ינרתי, מתיירא אני שמא יתחזק על עצבוני בשוכחני(?). ידעתי כי לא תנקני., הזר לדבר המשפט ואמר אני יודע שלא הייתי נקי בדין שאני.בעצמי הייתי מחייביני, לכך למה זה הבל אינע, שאם התרחצתי במי שלג שהוא לבן והזיכותי בנקיון כפי כדי להצדיק לא היה מועיל לי כלום והייתי (מעלה עליכם) [עולה] כאילו בשחת הייתי מוטבל והיו מתעבין אותי שלמותי: (ל״ב) (ו)כי לא (על) איש כמוני אעננו, כי י לא נאה לגבר כמוני לענות להקב״ה שנבוא יחדיו במשפט: (ל״ג—ל״ה) (לו) [לא] יש בינינו מוכיח, אמר רבא עפרא בפומיה דאיוב כלום יש עבד שיתווכח במשפט עם רבו 0, אבל אם היה בינינו מוכיח להשיב בין שנינו ולומר שיפר מעלי שבטו, ואימתו אל תבעתני ואוכל לדבר שלא [א]יראנו או הייתי יכול לעמוד במשפט. כי לא כן אנכי עמדי, אין בי כה לענות לפי ¬ר ♦ (א) שנכרתה נפשי בהיי אעזוב בשיה המשפט מעלי ואחדל לדבר במרירות נפשי: (ג) הטוב לך, הנאה לך כי תמאסני. ועל עצת רשעים הופעת, שדנתני. בדיני רשעים עוצצים עצת און: (ד— ז) העיגי בשר לך, הכימי אנוש ימיך, כי תבקש לעוני, על דעתך, כי (לאי) ידעת אתה כי לא רשעתי אבל לא מידך מציל שנאמר ראו עתה כי אני אני הוא. וכדי) (דברים ל׳ב ל"ט) פירשו חכמים: אמר רבא בקש איוב. לפטור כל העולם כלו מן הדין אמר לפניו רבש״ע בראת שור שפרסותיו'סדוקות ובראת המור שפרסוהיו קלוטות בראת גן עדן ובראת גיהנם בראת צדיקים בראת רשעים מי מעכב על ידך מאי אהדרו ליה הברייא לאיוב גם אתה תפר יראה' ותגרע שיהה לפני אל (איוב פדו ד׳י): (ה) [ידיך עצבוני], ידיך עשוני הם עצבוני בחולאים י). יהד סביב, ומכל צדדיי בלעוני: (ט—י) זכר נא כי כהומר עשיתני, הלא כהלב, התהיל לספר באיזה עיניין אדם נוצר: (י״ב) ופקדתך שמרה רוהי,׳ ואותו זמן שצווית(,) שרוחי תעמוד בקרבי כבר שמרה אותי יא: (י״נ—י״ד) ואלה צפנת בלבבך, ידעתי כי זאת הייתה עמך, ומה שאם חטאתי ושמרתני לשית חטאתי נגדך ומעוני לא תנקיד: א) דברים בין הסימנים בב״יהם משאמר בבא בתרא ט״ז ע״אומובא בילקוט זגדאה שרוצה המחבר להצדיק איוב בדברי ר״י ולבך מביא את המאמר הזה בעץ העדה בין סמני נקודות ומתחיל בפסוק זבי צדיק לברכה. ד) נראה שסופר אינו בקי הכה כאן דברי המהבר לפצעים וכמדומה שצ״ל "אניות לשק אבל ובבייה. אבה?1שק איבה כמו ואיבה אשית". י) בבא בתרא שם. ך) ״לא" מיותר. ה) וכו, רומז על שון* הפסוק "ואין מירי מציל". ן) בבא בתרא שם, בילקוט מובא ררוש זה על פסוק ארץ נתנה וזה טעית. ן) ספי• מעין גנים• מביא פי' זה. ח) כעין זה פי, מעין גנים על סמך ד.גמ׳ סנהדרץ צ״א ע״א. א״ל אנטניגוס לדבי.