Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 41

36 (אמריי) [אמדי יושר], ומה יוכיח הוכח מכם, כלומר איזה חכם מכם יכול להוכיחני: (ביו) הלהובה מלים תחשובו, אתם סבורים בדעתכם שדבריכם דברי תובהות הן לא כן כי אם דברי ייאוש? (כ־ז) אף על יתום תפילו, כלו־ בשביל• שתחפוץ על ריעכם דבר שאינו חשוב כאילו תפילו (בחימה) [החומה»)] על יתום ויתומה והם בוכים והמקום שומע אליהם ן (כ״ט) שובו נא אל תהי עוולה, בלומר אם אני מוציא דבר כזב מפי אל תניחוני לדבר דברי עוולה כמו שאמר למעלה הורוני ואני אחריש (פסוק כ־ד) ואם לאו ושבו עוד צדקי בה, כלו־ אם אני מדבר צדק צדקוני בדבר ה־ היש בלשוני עוולה: ז. (א) הלא צבא, ודאי זמן הוא לאנוש עלי ארץ שיחיה בהם, וכימי שכיר ימיו, ובמלאות זמנו הולך לו כמו כי מלאה צבאה (ישעיה מ־ ב׳ ב) ז (ב—ד) כעבד ישאף צל, במו עבד שמביט לצל הערב לנוח מעבודתו. וכשכיר המקורי שבר פעולו בן הנחלת* לי ירחי שוא, התולעים. ולילות עמל הופקדו לי שאם שבבתי ואמרתי מתי אקום, כלוי בבקר אומר מי יתן ערב, ושבעתי, מאילו התולעים הנדודין בתוך בשרי בעוד לילה שלא יניהוני לישן: (ה) לבש בשרי דימה, עד נשתי אל מש עפר עורי נמאס וימאס: (ו) ימי קלו מני את, חלפו להם ימי הטובים בקלות וגיהוץ מן האורג המנחץ במלאכתו. ויכלו, בלא שום תקוה: (ז) חזר כננד הקב־ה ואמר זכור כי רוח היי, לאחר שאמות אלך כרוה שהולך ואינו שב: (ט) בלה ענן, שיכלה (הענה) [הענן] וילך לו, (הן) [כן] אדם עני שירד בקבר ולא יעלה: (י*א) ונם אני לא אהשך פי מלדבר בצרת רות ואשיהה על מרירות נפשי: (י״ב) הים אני אם תנין, ומה ישלים זה החול אשר על שפתי שנא׳ אשר שמתי הול גבול לים (ירמיה ה׳ כ״ב). תנין, זה לויתן. שנאמר ויברא אלקים את התנינים הגדולים (בראשית א׳ ב״א) זכר ונקבה בראם הקב ■ה סירס זכר והרג הנקיבה ומלתה לצדיקים לעתיד לבוא י), כן שמתה [עלי] אילו הנגעים ונם התולעים: (י״נ) בי אמרתי, אני מחשב ביום כשיבא הלילה אנות ואתנחם במיטתי ואז ישא בשיחי משכבי, כמו וישאם דוד (שמואל ב׳ ה־ ב״אה!: (־־ד-ט־ז) והתתני בחלומות, מפחד אני ומבעת אני מחלומות בחזיון לילה שאני דואה, ולכך ותבהר מחנק נפשי, מות נבחר לי (מ)שאראה הכאה בעצמותיי. ומאסתי לא אהיה, הדל ממני החיים כי הבל ימי: (י״ז) מה אנוש כי תגדלנו, מת מועיל לאדם עני כי תתן לו גדולה וכבוד. וכי תשית אליו לבך, לבחון מעשיו: (י־זז) ותפקדנו לבקרים ובל שעה ושעה תבחננו: (י־ט) במה לא תשעה ממני עד בלעי רקי: (ב—ב־א) חטאתי מר. אשיב למה שמתני למפנע לך, אני חטאתי א) ג״ל להגיה "החומה" דומה למה שפי׳ ראב״ע רק אם "תפילו קיר" או הדומה לו על יתום ל* הזוזשז. ב) מוםב על ״צבא" למעלה• ג) עיין רש״י ובראה ששיבוש יש כאן זצ״ל: "ומה תשים עלי ההול שחול אשר על שפתו היינו "שפז/ הים". ך) בבא בתרא ע״ד ע״ב. ךץ) נראה שמפרש נשא כמו נטל כמו בע״ז מ״ד ע״א או בעגין אבד משכבי שיהי כאילו שרן! אותו.