Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 40

־לאכול, אבל בעת שאין להם ,לא זו ולא זו אז ינהק הפרא וינעה השוד כעת דעבון, וכמו כן אני שואג לפי שאין,לי שום הנייד (ו): היאבל תפל סבלי סלח, ובי יש מנהג לבני אדם בשעה שאין להם אכני גיר •הדומות למלח״> ובי ■יש טעם חלמות בהלמין של ביצה, וישאומ׳ באשד יחלוםכ) והוא אובל ומוריד דירו על זקנו בחלומו, היש טעם באותו ריר היוצא מפיו, כמו שאי איפשד לאכול התפל במקום מלח הבריר [בהריר?] בחלום כך אין הטעם בדבריך שתאמר בסעיפים מחזיונות לילה (לעיל ד׳ י״נ),-וי״א ,לפי העיניין היש טעם ודעת ברי־ איש משתגע בריבוי דבריו והבליו 5 (ז) מאנה לנגוע נפשי, כלו׳ לא חייתה נפש* רוצה לננוע על האנשים ההם המדכאים את דבריי בדבריהם כמו זה החולי שמצעריני, לחמי, במו ולחמם כגללים (צפניה א׳ י״זג): (ט) ויאל אלד, וירצה הקב״ה. יתר ידו, מכתי וישלמיני למות: (י) ותהי עוד נחמתי, למה שאיני מתפללי) בחילה לפניו ולא יחמול עלי ואני לא כחדתי לפניו אמרי [קדוש] מעודי• אלא הייתי הולך בדרכיו. יבצעני, כמו בי יבצע ד־ (ישעיה י־ י־ב): (י״א) מה 'כחי, אמרת כי הוא יכאיב ויחבש 'בשש צרות יצילך (לעיל ה׳ י״ה־י׳פ), בלו, אם תתפלל מיד יצילך ואני אתפלל בחוליי ולא יחמול מה כוחי בי אייחל לדברי ניחומיך ז (י*ב) אם כח אבנים כוחי אם בשרי נחוש, כנחושת 5 (י״ד—י־ו) למס מרעהו חסד, מי.שמסיר מרעהו חסד מגמול לו. ויראת שדי יעזוב, כמוכם שהייתם אחיי וריעיי קודם לכן ועכשיו בגדתם כמו נחל מים לא נאמנו ובאפיק נחלים, שבשעה שעברו, שאפיקי מים עמדו במקום הנחלים והם קידרים כנפול עליהם שלג וקרח ובעת שיתהממו נצמתו בחום השמש. נדעכו ממקומם, שבימי הגשמים יש שם מים ובימות החמה יבשו להם ז (י״ח) ילפתו ארוזות דרכם , יתעוותו דרכם עוברי דרכים והולכין לשם לשאוב מים, ומה מועיל להם והכל הולכין מבלי מצוא שם מים ויאבדו בצמא ז (י״ט) הביטו ארוזות תמא, אורחות ישמעאל ומביטים ומקוים לאילו הנהלים לשתות מימיהן וכשבאים עד מקום המים אז יבשו ויחפרו כי בטחו עליהם ומתים בצמא. יוורבו, לשון חימום. ילפתו, יתעוותו כמו וילפת שמשון (שופטים ט״ז כ*ט). תמא ושבא, הן האומות, וזה הפסוק אמר כנגד עצמו כלו׳ אני הייתי בטוח באחוותבם והם בגדו בי וגם הייתי סבור שבאתם כדי לנחמני ודגה נחפכתם לאויבים שאינכם מרחמין עלי ותקוותי בכם (מכח) [מפח] נפש ז (כ״א) כי עתה הייתם לו, עתה כשתראו התת החולי שהשליך הקב׳יה עלי ואתם יראים מלפניו ז (כ״ב—ב״נ) הכי אמרתי הבו לי, בלום אני אמרתי הבו לי מנכסיכם ומכח ממונכם תנו שוחד בעדי שתמלטוני מיד הצר, הוא השטן. ומיד עריצים תפדוני, הם התולעים ז (כ״ד) הורוני ואני אחריש, אם אני מדבר דבר שלא בהונן הורוני: (כ׳ה) מה נמרצו אמרי יושר, בי מה מתוקיך) א) מלות אלה אץ להם הבנה ונראה שקצת מלות חסרות כאן או אפשר ששב־ש הסופ" באן ועירב דברים וצ״ל "וכי יש מנהג לבני אדם לאכול בשעה שאץ להם מלה. ריר חלמות, וכי יש וסל♦" ב) פי׳ זד* מובא ברש״י אבל אץ מסתבר לו. נ) עיץ ספר השישים לר' יונה ■אבן גנאה. ך) אפשר שצ״ל "שאני מתחולל"׳‘עיין דש״י. ךץ> מפרש גמרצו במו נמלצו בחלון» למ״ד בדי״ש עיץ רש״י ומעץ גנים ואפשר שצ״ל "מתזקנין" כנראה מרש״י שפי' לשק דבר דבור על אופניו. ויש להעיר בי דבר♦ יש״י שם תמוהים ונראה שחפף "נמרצו כמו נמלצו" דמלות "דבר דבור" ובו' אץ להם שייפת עם פירוש הקדם לם1 "קללח נמרצת".'