Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 39

34 בישועה , והוא מפר מחשבות החנמים שלא תעשינה ידיהם ד.ח:מה שחשבו: (י״נ—ט*ז) לובד חכמים בערמם ועצת נפתלים נמהרה, כמו לנמהרי לב (ישעיה ליה ד,), לזה הטעם תחבר הפסוק.: לוכד הקב״ה חכמים בעורמם שיומם יפגשו חושך ומושיע הדל והאביון מיד החזק, שאם יחזרו בתשובה ובתפילה לפניו מיד תקפוץ פיה השמועה העולה בתוך בני אדם, שהיו שומעין פלוני ופלוני היו משועבדין תחת ידי הרשעים נושעו, ומיד תסתום פיה אותה השמועה שלא תוכר עוד בפי בני אדם, ובזה העינייןהיית נושע אם היית דורש בדברי תפילה ואעפ״י(?) למה תלאה וחתבהל סבול דין דמרך: (י״ז—י״ח) אשרי אנוש יוכיחנו אלוה, (האיסורין) [הייסורין] שהשליך עליך אל תמאס ותקבלם באהבה כי הוא יכאיב דיחבש: (י־מ) בשש צרות יצילך, כלו׳ אם היית מתפלל לפניו היה מצילך מכל אילו הצדות האמורין כאן: (כ״ד) וידעת כי •שלום אהלך, שכל בני ביתך היו שובבים בשלוה והשקט. ופקדת נוך, ואם היית מפקיד אנשי ביתך ביד הקב״ה לבקש עליהם רחמים לא היית נחסר מאחת מהם. תחטא, כמו אני ובני שלמה חטאים (מלבים א׳ א• כ־א א): (כ*ה—ביו) וידעת כי רב זרעך , כדרך שרבו בני יעקב שבשעה שנפטר לבית עולמו היו מבני בניו ששים רבוא ורב בנימטריא חצי רבבה =). וצאצאיך כעשב הארץ, שלא היה מת אחד מהן בחייך כמו שמתו בבר קודם שהיית בא בכלח, זקן. בכלח בגימ׳ ששיםג). כעלות גדיש בעתו, במו הגדיש בעתו לה ויפה כך היית נפטר מן העולם: (כ״ז)-הנה זאת חקרנוה כן היא, כתוב בתורה. שמענה ואתה דע לך: ו. (א—ב) דען איוב לו שקול ישקל, ענה איוב לאליפז אמרת כי לאויל יהרוג בעם (לעיל ה׳ ב־) מי יתן שהייתי יכול לשקול במאזניים כעסי בכף אחת. והמתי, בל החולי שלי בכף אחרת: (נ—ד) כי עתה מחול ימים יכבד, היה בבד החולי על דברי הנבלעיםי) זה בתוך זה, שאיני יבול לשתוק לך, למה כי חיצי שדי עמדי, כלו׳ כשהקב•!*. השליך תולעים בתוך נגעיי ובאין עלי ושותין בחימה חיי חחי, ולכך בעותי אלו׳ יערבוני: (ה) הינהק פרא עלי דשא, אתה אליפז אמרת כי (אתה) [עתה] תבא אליך תלאה (לעיל ד׳.יד.׳), כלו־ לא תוכל לשתוק ובי יש מנהג לפרא בעת שיש לו דשא לאכול שינהק, ואם יגעה שור על בלילו, על יבול שלו, אלא שותקין בעת הנייתן לפי שיש להם דשא ועשב א) בפיר«״*. □) סובא בילקוט סימן תתצ״ט: "וידעת ני רב זרעך א״ר יעקב לא נפטר יעקב אבינו עד שראה (ל׳) *) [ס׳] רבוא מבני בניו שנאמר תבא בכלה אלי קבר ע״ב, מזה תראה בי בתחילה היה כתוב ל1 והגיה המגיה פ׳ מפני הפסוק המיבא אתריו ונראה שערבוב מדרשים בכאן וצריך להיות ל׳ כמו שהיה כתובו במדרש. תהילה והחדשה בכל״ה אינה שייכת לבאן בי אם דרשת "ורב חצי רבבה" כמו בכ״י שלנו ואפשר «ר״ל בכ״י שלנו שלשים תחת ששים והדרש בבל״ה שייך למטה. גם מזה נראה שהמחבר שלנו היה לפניו שחרש איוב שנאבד, ודע שמעום שאלוגיקי שגת דפ״א ודפוס וויגיציא שגת שב״ו׳ הגרסא ל׳ רבוא. ג) מבבת מועד קט! ק* כ״וו, מימרא דמר זוטדא. ך) נראה שצריך לומר "על בן דברי לעו, נבלעים זה בתוך זה' ופי' של "לעז" במו בראב״ע. ,*) העמלים הם בילקוט.