Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 38

33 תרדמה על אנשים: (ט״ו) תסמר, עיניין פלצות, ורוד. האומר כאן הוא מלאך שב־ עושה מלאכיו רוחות (תהלים ק״ר ד,): (ט״ו) יעמוד', עמד אותו המלאך ולא הייתי מכיר מראהו אלא תמונה לנגד עיני, פרצוף. דממה, דוממים המלאכים תחילה ואתר כך משוררים ואומרין קדוש קדוש קדוש»). ויש אומר היתד. דממה בעולם לפי שבני אדם ישינים, וקולו שמעתי שאמר אותו הרוח 5 (י״ז) האנוש מאלו׳ יצדק, ומי יכול אדם. להצדיק ולימהר מעשיהו שיהא נקי מכל חטא ז (י׳ח—כ״ב) הן בעבדיו לא יאמין, כלומר משרתיו ועבדיו לא'נאמנו להיות קיימיןבבל עת כי סופם ואחריתם יבול שנאמר וכל צבאם יבול (ישעי׳ ליד ד׳), אף אנוש, על אהת כמה וכמה בני אדם שוכני (עפר ו)בתי הומר אשר בעפר יסודם, אתה אמרת איוב כי עתה שכבתי ואשקוט (לעיל נ׳ י״ג) לא ימצאו מרנוע והנחה בקבר, אלא מבקר לערב יכתו מבלי משים על לב לאמר זה עשיתי במרוצתם לרע בחייהם. לנצה יאבדו, הלא יאבדו החוטאים, וגם בניהן הנותרים נוסעין מארץ החיים לקבר כמו אבות אבותם וימותו ולא בהכמה של תורה לשוב בדרכי יושר, לכך מתים האבות והבנים יחדיו שלא יוותר להם שום דבר, וכל את היה אומר כנגד איוב כלומר אם לא היית חוטא אתה ובניך לא נגעה אליכם מקרה זו 5 ה. (א) קרא נא, אתה נלאה ברוב דבריך קרא נא לאילו שוכני בתי חומר. היש עונך, כי תאמר יחד אסירים שאננו(לעיל ג׳ י״ה) וע״כ (חם׳) [תפחד] מאוד. אם תקרא כל היום לא יענוך וכיש אלה המלאכים הקדושים תחזור =) בקוראך אליהם: (ב) כי לאויל, לשוטה כמותך יהרג כעם וקנאתו תמיתהו5 (נ) ואני ראיתי אויל משריש, עשו שהיה לו בנים שרשים מרובים ובעת שהיה רשע כמותך. ואקוב נוהו פתאום, ובפתאום באה עליו הקללה: (ד) ירחקו בניו מישע, והיו מדוכאים בשער לעיני הכל ואין מציל: (ה) אשר קצירו, ובעת מפלתו ועיקור שרשיו נבוזו כל הונו ובאו רעיבים עליו ואכלו הקציר שלו, והם שהיו ערומים מבלי כסות בקרו ולקחו בנדיו ונלבשו ואף שתו הצמאים כל הונו וממונו וחילו הכל נאבד. (מצנינים) [מצנים], היא קרה ודומה לו כצינת שלג (משלי ב״ה י״נ), צמים, כמו צמאיםי•). שאף, עיניין משתה כמו שאפה חח (בתנין) (ירמיה ב׳ כ״ד): (ו—ז) כי לא יצא, האוון והעמל שיש ביד בני אדם העושין העמל והאוון. ובני רשף, המלאכים הנעשים מרשפי אש לכך נבראו להגביה לעוף בשליחותו, והם אינן עושין העמל והאוון כי הם ביד בני אדם ומייסק הקב״ה ביסורין כפי מעלליהם וסובלין הצער על כרחם: (ח) ואולם היה לך לב לדרוש אל אל להתפלל אליו כמו שאני הייתי עושה אם היה מגע לי זה, שכן אדם חייב להתפלל כנגד קונו בבל עת שהוא עושה גדולות עד אין חקר והוא משפיל ומרים: (י״א—י״ב) וקודרים שנבו ישע, החושבים מבני אדם משגב א) עיין דש״י. ב) אפשר שצ״ל ״?1א ♦הזרז". ג) פי' ראב״ע בשם ♦״** וגם במעין גנים.