Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 37

הלא [אתה] סבת בעדי(לעיל א־ י׳), ואז באותו הזמן הייתי אוכל לחמי בשמחה, אבל עתה כי לפני לחמי אנחתי תבוא, קודם שאוכל לחמי מתאנח, ויתכו כמים שאנותי, אני נוהם ושואג בנהמת ים. לא שלוותי, כנגד'כשדים. ולא שקטתי, נננד אש אלקים. ולא נחתי, כננד ותפול שבא. ויבא רוגז, כנגד רוח שערה 5 ד. (א—ב) ויען אליפז התימני ויאמר הניסה דבר, אברהם אבינו המנוסה בעשרה ניסים לא היה מבהל בדברים ועתה (ואתה?) שניסך הקב •ה בזה החולי אליך תלאה»). ועצור במלין מי יוכל, לסתום פה מלהחזיר תשובה לדבריך: (נ -ה) בי הנה יסית רבים, קודם הייתה מוסר לרבים וידיים שהיו רפות מלעשות (מעשיית?) פסל ומסכה היית מחזיק בדברי ניחומיך וגם מי שהיה כושל(ל)[ב]דבר עבירה מקימין מליך, ועתה כשבאת אליך רעה וננע עדיך תלאה ותבהלב): (ו) הלא יראתך, כמה היו ריעי איוב מהייבין, שאם היה מדבר דבר לטובה הם היו ׳.מהפנין לרעה הוא אומר בי פחד פחדתי (לעיל נ׳ ביה) וענהו אליפז ואמר הלא יראתך כסלתך בלו׳ אם הייתה מתפהד ומתיירא מלפני הקב ■ה ואם היית מהזיק בדרך ישרה ודאי היית ניצול מן הרעה והיתד. לך תקוה ואחרית ג). בסלתך היא תקוה כמו וישימו באלקים במלם (תלים ע*ה ז־): (ז—ט) שים לבך וחקור לנתיבות עולם, מי הוא נקי בעולם. ואבד. ואיפה ישרים נכחדו, הראית זאת מימיך. כאשר ראיתי חורשי אוץ, אילו דור המבול ודור הפלנה י). וזרעי עמל, כלומר כשהיו עושין מעשים ואוכלים פרי מעשיהן שנאבדו מנשמת אלו־ יאבדו*. (י—י״א) שאגת אריה, ואפי׳ אריה ושחל ובפירים ולייש ובני לביא בולם מתפרדים ונאבדים מבלי טרף כל שבן אדם רשע כמותך שיעשה הקב״ה חפצו ממנו כי הוא שליט בכל. דבר אחר שאנת אריה, יהודה. וקול שהל, חושים. ושני כפירים נתעו, מצריים, שהם מתחבלין(מתבהלין?) בולם בשעה שצווה יהודה"). לייש אובד, יעקב אבינו שהיה מאבד עצמו בצער מבלי טרוף טרף. ובני לביא, אילו בני יעקב שהיו מפורדין כולן בין האומות שנא׳ וירד יהודה (בראשית ל״ה אי): (י״ב—י״נ) ואלי, מכוסה הדבר, שלא הייתי יודע על מה הקרא לך צער זה ששמעה אזני שמץ מנהו. ינונב, במו ננובתי יום (בראשית ל־א ל״ט) ומתת׳ נטריתי). ותקח (ענייא שמע) [אזני שמץ], במו ותקח האשד. (שם י״ב טי׳ו י). שמץ, במו לשמצה בקמיהם (שמות ליב ביה), ואימת* שמעה אזני דבר זה בסעיפים מחזיונות לילה בנפל א) מובא בילקוט ומקורו בהנהומא פ׳ וישלח ה'. ב) עיין תרגום. ג) עיין מעין גנים. ך) עיין תרמם. ח* מן "שאגת אריה" עד ,,מיהודה" נלקה מב״ר פ׳ צ״ג מבאן ואילך אינו נמצא במדרש ונראה שחוא ממדרש איוב שנאבד ממנו המובא בילקוט. ן) מזה ראיה שגירסת גטרית בתרגום על מלת גנובתי יום נבונה היא ועיין מה שהקשה עליה הנשר הגדול מהור״ר נתן אדלער זצ״ל בפירושו נתינה לגר ומן התרגום במקומנו שמתרגם "יגונב" בלשון "אתאמד בנטיד" נראה שאיננו צריבין לפי׳ מנהם בן סרוק בי הוא ל׳ סגי נהור אלא שהוא במפרש הפהבד הנ״ל שהוא לשון בסו* והעלמה ומה שמקשה על פירושו של עצמו איני קשה כי אות יו״ר נוספת במו "תחלואיבי" והוד. באילו נאמר גניבת מד. שנעלם ביום ובלילה, ואפשר לפ״ש מת שהית צריך להשמר ביום ובלילה.!) לומר שאזן לשון נקיבה.