Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 30

— 25 על ידי רוח קדשו אני רוצה להוציא על לשוני מה שאמד אלקי ישראל, וזו היא מילתו 5 (ג) לי דבר צור ישראל מושל באדם, פת׳ לי דבר צור ישראל שאהיה מושל באדם, בבני אדם, ובלשון הזה אמר לי צדיק מושל יראת אלקים, ופת׳ צדיק שכמותך ראוי להיות מושל לפי שיראת אלקים עליך 5 (ד) וכאור בקר יזרח שמש, פת׳ וממשל זה שאני ממשילך תהא גדילה והולכת כאור בקר») כשתזרח השמש שהולך וחזק עד נכון היום, לא תאמר מאחר שדימה מלכותי לאור בקר שכשם שתקדיר החמה ותחשך האור כשהשמים מתקדרים בעבים או כשפנה היום לערוב כך תהא מלכותי חשיכה לבסוף, לכך נאמר בקר לא עבות מנוגה ממטר דשא מארץ, ופת׳ לאותו בקר דימה מלכותי שאינו עבה מנוגה שלו מחמת מטר המצמיח דשא מארץ שאינו בקר המחשיך אורו, זהו מחמת מטר הבא להצמיח דשא מארץ: (ה) כי לא כן ביתי עם אל, פת׳ כי לא כן מלכותי עם אל שיהא מחשיך והולך, כי ברית עולם שם לי שאינו' פוסק ממני לעולם, דכתיב כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי עד עולם אכין זרעך וגו׳ (תהלים פ״ט ד׳-ה׳) וכת׳ לעולם אשמור לו חסדי ובריתי נאמנת לו (שם שם כ״ט) וכת׳ זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם (שם שם ל״ז—ל״ח). ערוכה בבל ושמורה, מלכות שלי ערוכה ושמורה לעולם. כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח, פת׳ כי כל ישע שהבטיחני הק׳ היא המלכות וכל חפץ אשר בל איש זר אשר לא מזרע דוד הוא אשר יקרב להעביר המלוכה מבית דוד וליטול חפץ זה לעצמו כגון ירבעם ובעשא בן אחיה ואחאב ובית יהוא שכולם קרעו מעל בית דוד לא יצמיח, פת׳ לא תתקיים המלכות בידו, שכן לא נתקיימה המלכות בידם, וכן תירגם יונתן ארי כל צורכי וכל בעותי קדמוה* מתעבדין בכן כל מלכו עוד לא תתקיים, וכל ימיי לימדני ר׳ מנחם ב״ר חלבו אחי =) אבא שכך ביקש דוד מאת הק׳ כל איש זר אשר לא מזרעו הוא אשר יקרב ליטול מלכות מזרעו ויכנס למלכות במקומו שלא תצלח המלכות בידו ולא תתקיים ושמע הק׳ לדבריו וכרת לו ברית על כך, שכן מציגו בדברי הימים כשרצה ירבעם ליטול המלוכה מעל בית דוד שאמר לו אביה שמעוני ירבעם וכל ישראל הלא לכם לדעת כי ה־ אלקי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח (דה״י ב׳ י״נ ה׳): (ו) ובליעל כקוץ מונד כולהם, פת׳ הצדיקים דומין לאור בקר בשעה שהשמש יוצא בגבורתו אבל בני בליעל דומין לקוץ שאין אדם יכול ליגע בו אלא איש הבא ליגע בהן ימלא ברזל ועץ חנית, ואף לאחר שהם כסוחים לא יקהו מהם כלי לעשות למלאכה או יתד לתלות עליו כל כלי שאין בהם הנאה של כלום אלא לאש ניתנו לאוכלה, כך בני בליעל הם אומות העולם אין אדם מישראל מתחבר עמהם אלא אם כן ניזק ומה קוצים הללו אינן ראויין אלא להצית בהן את האש כמו כן יהיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו ג), וזהו שאומר כאן ובאש שרוף ישרפו בשבת, ופת׳ באשר שרף ישרפו בשבת הק׳ על כסא דין לשפוט אותם, וכן תירגם יונתן באישתא עתידין לימתוקדא א) עיין במפדשיס. ב) בכ,,י: אבי, ופי, המחבר תמצא גם בקיצור כפירש״י: פי לא יצמיח למלך אחר מלכותי. ג) המחבר משתמש פה במליצת הכתוב בישעיה ל,/ י״ב.