Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 28

23 כאילות, פת׳ משוה רגלי קלים כאילות לרדוף אחרי אויבי ולהשיגם, דבת׳ ייאמר לו רדוף כי השג תשיג והצל תציל (שם ל־ ח׳). ועל במותי, על חזקותי יעמידני: (ל״ה) מלמד ידי למלחמה, כאדם המלמד את הכירו להלחם ואומר לו אל תצא לקראת פלוגי להלחם אלא הסב לך מאחריו והכהו, כביכול כך לימד הק* את דוד להלחם בפלשתים דכתיב ויוסיפו עוד פלשתים לעלות ונו׳ וישאל דוד בה■ ויאמר לא תעלה הסב אל אחריהם ובאת להם ממול בכאים ויהי בשמעך את קול צעדה בראשי הבכאים אז תהרץ ונו׳ ויעש דוד כן כאשר צוהו ה׳ ויך את פלשתים וגו' (שמואל ב׳ כיב—כיה). ונחת קשת נחושה זרועותי, פת׳ ונשבר קשת נחושה על ידי זרועותי, שמעתי א) שקשתות נחושה היו תלוין לו לדוד במגדל דוד וכשבאים מלכי האומות לדרוש אליו והיו רואין אותם היו מתלחשין זה עם זה ואומר׳ וכי כסבורים אתם שקשתות נחושה התלוין כאן שלדרוך אותן ולירות בהן עשויין והלא אין ביריד, יכולה לדרוך קשת נחושה, אינן עשויין אלא לאיים עלינו שתהא אימתו נופלת עלינו והיה דוד מצתת ושומע מה הם אומרים ונוטל את הקשתות ושוברן לפניהם דכתיב ונחתה קשת נחושה זרועותי: (ליו) ותתן לי מנן ישעך, פת׳ ותתן לי ישעך למגן. וענותך תרביני, פת׳ מה שאתה מרכין עצמך לדכא ושפל רוח כמוני דבר זה הרבה אותי ועילה אותי לגדולה, ובספר תהילים כת■ ועניתך תרבני (תהילים י״ח ליו) ואף הוא פת׳ מתוך ענווה גדולה שיש בך גידלתני והעליתני לכל הכבוד הזה: (ליז) תרחיב צעדי תחתני, במקום שצרו צעדי תחתני כשברחתי מפני פלשתים כשעלו לבקש את נפשי בשמעם שמשחו אותי עליהם ישראל למלך דכתיב וישמעו פלשתים כי משחו את דוד למלך על ישראל ויעלו כל פלשתים לבקש את דוד וישמע דוד וירד אל המצודה (שמואל ב׳ ה׳ י״ו), כי ירא מפני פלשתים ובמקום שצרו צעדי תחתני שנאספחי אל המצודה מפניהם אתה תרחיב צעדי תחתיני ולא מדוע קרסולי: (ל״ח) ארדפה אויבי ואשמידם, כעניין שני וישאל דוד בה־ לאמר האעלה אל פלשתים התתנם בידי ויאמר ה׳ אל דוד עלה כי נתון אתן את הפלשתים בידך וכתיב ויבא דוד בבעל פרצים ויכם שם דוד (שם שם י״ט—כ׳). זהו לפי פשוטו, ומדרש רבותינו וישבו בנוב אשר בילידי הרפה (שמואל ב׳ כ״א ט״ז) אמר רב יהודה אמר רב איש שבא על עסקי עון נוב אמר לו הק׳ לדור עד מתי יהיה עון זה [טמון] בידך, על ידך נהרנה נוב עיר הכהנים ועל ידך נטרד דואג האדומי ועל ידך נהרגו שאול ושלשת בניו, רצונך שיכלה זרעך או שתימסר ביד אויב, אמר לפניו רבונו של עולם מוטב אימסר ביד [אויב] ולא יכלה זרעי, יומא חד נפק לשכר בזאי אתא שטן אדמי ליה בטביא שידא פתק ביה נירא ולא מטייה רהיט בתריה ארבע מאד. פרסי משכיה עד דמטייה לארץ פלשתים כי דחזייה ישבי בנב אמר היינו האי דקטיל לגלית אתי קמטוה שדייה תותי בי סדיא עד דאיתעביד ליה ניסא מכא ליה ארעא וכול׳ כדאיתא בחלקב). ד׳א ארדפה אויבי ואשמידם, אתה מוצא כשנבאשו בני עמון בדוד וישלחו בני עמון וישכרו את ארם בית רחוב ואת ארם א) עיין בפידש״י ונמצא בקיצור במדרש שוחד טוב עי פסוק זד, (צד 155). ב) עיין סגהדדין דף צ״ר. ע״א.