Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 27

22 זאהיה נשמר מדבר שלא עשיתי לו שום דבר שאילו עשיתי אותו הייתי נושא עון עליו וזהו שלא שלחתי בו יד כשנסנר בידי כעיניין שאמר דוד בספר זה כי מי שלה ידו במשיח ה־ ונקה (שמואל א׳ כ־ו ט,) ואמר הקב״ה לא קיפח שכרי בשם שמספר בסמוך ז (כ*ה) וישב א) ה׳ לי כצדקתי, וכן דוד הוא אומר כ[אשר היה] שאול בידו וזד ישיב לאיש את צדקתו ואת אמונתו אשר נתנך ה׳ היום בידי ולא אביתי לשלוח יד במשיח ה׳ (שם שם כ״נ). כבורי לנגד עיניו, פתרון בבורי שהוא נלד לננד עיניו כי כן הוא מידתך (כ״ו) שעם הסיד תתחסד, בשאתה רואה אדם שהולך לפניך בחסידות גם אתה תשמור לו חסד, עם גבור תמים תהמם, פת׳ עם אדם צדיק שכובש את יצרו כשבא דבר עבירה לידו שלא לעשותה שאין נבור אלא המושל ברוחו כשם שעשיתי אני שניתן שאול בידי ואמר בל א־ש אשר עימי להורנו ותהום עיני עליו ובתום לבבי לא פשטתי ידי בו ובשכר שהייתי תם לפניך נם אתה תתמם עימי שלא קיפהת שכרי, וכשם שמידתך שעם תמים תחמם כך מידתך שעם הרשעים המעקלים אורהותם ונתיבותם עקשו להם, אף אתה נפרע להם באותה מידה דבתיב (כ״ז) ועם עקש תתפל, תתפל לשון עקמומית כמו דור עקש ופתלתול (דברים ל״ב הי) והוא מגיזרת ילפתו ארוזות דרכם (איוב ו׳ ייח) וכן וילפות שמשון (שופטים ט״ז כ־ט), [עם עקש תתפל, אילו האומות: (בי׳ח) ואת עם עני תושיע, אילו ישראלב).] ועיניך על רמים תשפיל, פתרון ועיניך אתה נותן על רמים להשפילם, וכן בספר איוב הוא אומר ראה כל נאה הכניעהו (איוב מ׳ י״ב): (כ״ט) כי אתר, נרי ה׳, כשרדפתי אחר עמלק דכתיב ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם (שמואל א׳ ל׳ י״ז) ואמרו רבותינו שהקב״ה האיר לו כשרדף אחריהם לילה J) : (ל) כי בך ארוץ נדוד, בי בבטהונך רדפתי אחריהם דכתיב וישאל דוד בה׳ לאמר הארדוף אחרי הנדוד הזה האשיננו ויאמר לו רדוף כי ד.שנ תשיג (שם שם ה,). ובאלקי אדלג שור, תירגם יונתן ובמימר אלקי איכבש כל כרכין תקיפין: (ל״א) אמרת ה׳ צרופה, שכל מה שהבטיחני שמר אבטחתו והאמית את דבריו: (ליב) כי מי אל מבלעדי הי, שיהא אמרתו צרופה ששמר אבטחתו וינן לכל החוסים בו, כשם שעשה לי הקי ששמר לי אבטחתו והנץ עלי מכל אויבי ומי צור אשר חסיו בו האומות שיהא צל ומעוז לגוי שהוא חוסה תחתיו מבלעדי אלקינו שהוא מהסה לעמו לבני ישראל: (ל״נ) האל מעוזי היל, פת׳ האל המהזיקי כח, ויתר תמים דרכי, פת׳ ויתר דרבי האל שהוא תמים שכשהיה דרכי סגורה לפני שלא יכולתי לברוח אנה ואנה מפני צריי כעיניין שנא׳ וילך שאול מצד ההר מזה ודוד ואנשיו מצד ההד מזה ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו לתפשם (שם ב״ג כ״ו) בא הק׳ והתיר ופתח דרכי שהיה׳ סגור מפניהם דבתיב ומלאך בא אל שאול לאמר מהרה ולכה כי פשטו פלשתים על הארץ ובת׳ וישב שאול מרדוף אחרי דוד וגו׳ (שם שם כ״ז—כ״ח): (ל״נ) משוה רגלי א) מד. שפירש המחבר את בל העגין ע?2 ענין דוד עם שאול* בברחו מפניו מביא גם רש״י בפיחשו לפסוק ב״ז* נ״ל בי דברים אלו אין מקומם פד. בי אינם מתאימים בלל עם מ״ש המחבר לפגי זה, ועיין בדברי הת״׳י על הפסוקים אלו. ג) עיין בויקרא דבה פ׳ ב״א אות ג' ובשו״ט צד 152 ושם בהערה קנ״ח.