Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 25

20 אלחנן, זד. דוד שחננו אל. מנור, בל״ע שוב לא: (כ) איש מדון, בדברי הימים בתיב איש מדד. (חדי א׳ כ־ ו,) כלומר איש גדול. אצבעות ידיו ואצבעות רגליו שש ושש עשרים וארבעה, במס׳ בכורות א) אמר רבה מה לי דכת׳ שש ועשרים וארבעה מספר, צריכי דאי כתב רחמנא שש ושש הוד. אמינא שית דידיה ושית דכרעיה בתיב עשרים וארבעה ואי כתיב עשרים וארבעה הוד. אמינא שבע בהא וחמש בהא כת׳ רחמנא שש ושש; כ״ב. (ב) סלעי ומצודתי, לשון על שן סלע ומצודה (איוב ל״ט כ־ה): (ג) אלקי צורי אחסה בו, אלק־ הוד. לי לצור שאדם חוסה תחתיו והצור חופה עליו מלמעלה וכשאדם יושב תחת הצור והצור חופה עליו נופל עליו לשון חסיון כמא דתימא צור חמיו בו (דברים ל־ב ל־ז) וכן כל דבר המנץ ומכסה על האדם נקרא חסות במא דתימא והחסות בצל מצרים (ישעיה ל׳ נ׳) וכן אשר באת לחסות תחת כנפיו (רות ב׳ י*ב) ובן וסוכה תהיה לצל יומם מהורב ולמחסה ולמסתור (ישעיה ד׳ ו׳). וקרן ישעי, במקום צווחת קרנות שאנשי המלחמה תוקעין ומריעין בהן תרועת המלחמה היד. הוא לי לקרן ישעי. משנבי ומנוסי, במקום חומה נשגבה ועיר בצורה שאדם נם לתוכה ונמלט היה ב) הוא לי למשגב ולמנוס; (ד) מהולל אקרא הי, שמו של הק׳ אני מכנה אותו מהולל דכתיב נדול ה׳ ומהולל מאוד (תחלים קמ״ה ני). ומאויבי אושע, ובכל עת שאני קורא השם הזה מאויבי אושע<■): (ה) בי אפפוני משברי מות, כאשר אפפוני משברי מות נהלי בליעל יבעתוני, וכאשר (ו) סבוני חבלי שאול וקדמוני מוקשי מות (ז) בצר לי אקרא ד.,, בבל עת שצר לי וקראתי ה־ ואל אלקים אקרא, פת׳ ובכל עת שאל אלקים קראתי והוא שמע מהיכלו קולי ושועתי באה באזניו. אפפוני, לשון אף, ופתרונו הכעיסוני. נחלי, לשון מכאוב כמו נהלה מכתך (נחום נ׳ י״ט), חבלי שאול, אף הוא לשון מכאוב כמו הבלי יולדה (הושע י־נ י׳נ), ואותה שעה שקראתיו בצר לי שמע מהיכלו קולי ושועתי באה באזניו הרעיש העולם על יושביו והרניז גם צבא השמים במו שמפרש והולך♦. (ח) ויתנעש ותרעש הארץ, אילו יושבי הארץ המצירים לי ואף מוסדות הארץ ירנזו מחמת שהרה לו, ומחמת (ט) שעלה עשן באפו ואש מפיו תאבל ומחמת שראו שנחלים בערו ממנו (י) כשהטה שמים וירד וערפל תחת רנליו (י״א) בשרכב על כרוב ויעוף וידא על כנפי רוח למהר לבוא להושיעני מאויביי, ואעפ״י (י״ב) ששת השך סביבותיו מחשרת מים המעכבים את השחקים והיא סוכתו ביון שבער אפו בשונאי, ברד ונהלי אש הבוערים מפיו עברו את העבים ואת חשרת מים ולא כיבו השרת מים את הנחלים ואת הברקים הבוערים מפיו אעפ״י שירדו להם דרך חשרת מים, שאף לאחר שירדו להם דרך המים היו בוערים באותה שעה אש י) מפיו תאבל וירדו ללהט את שונאי, וכן בספר תהילים הוא אומר עביו עברו ברד ונחלי אש (תהלים י״ח יע) ופתר׳ ברד מחלי אש עברו עביו: (י״ד) ירעם מן שמים ה׳ ועליון יתן קולו, פתר׳ בקולו א) ק» ם״ר. ע״ב. ב) בכ״י: ד.מה. ג) עיין רד״ק. ך) בכ״י: אשר.