Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 22

שהם לא עשו כי אם מרדו בך ואני קיללתיך וסיקלתי באבנים ועיפרתי בעפר, אם ישמעו עשרת השבטים שתמחול על חטאתי מיד באים ומשלימים לך שידיו דנין קל וחומר בעצמן, ומה שמעי שחטא יותר קיבלו המלך ואנו עאברב: (כ״ה) ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו, תירגם יונתן ולא שטף רגלוהי ולא ספר שיפמיה: (כ״ח) וירגל בעבדך, לשון רכילות, ויונתן תיתם ואמר על עבדך מילין דלא כשרן, זהו ציבא נערו שאמר לדוד הנה הוא יושב בירושלים כי אמר היום ישיבו לי את ממלכות אבי (ט״ז ז׳): (ל״ב) לשלחו את הירדן, ללוות אותו וכן תרגומו לאלוויותיה: (מ״ג) כי קרוב המלך אלי, שהרי דוד משבט יהודה. אם נשאת נשא לנו, תרג׳ אם מתנתא מני לנא ן (מ״ד) עשר ידות יש לי במלך, שאני עשרת השבטים ושבט יהודה שבט אחד לבד. וגם בדוד אני ממך, ואפילו בדוד שאתה אומר עליו כי קרוב המלך אלי, אנו עשרת השבטים יש לנו בו עליו יותר ממך שאנו עשרת השבטים ושבט יהודה שבט אחדא). ד״א וגם בדוד אני ממך, כלו׳ וגם בדוד שאתה אומר כי קרוב המלך [אלי] אני חפצתי תחילה להשיבו קודם ממך כמו שג׳ למעלה למה תהיו אחרונים להשיב את המלך אלי, ודבר כל ישראל בא אל המלך. הקילתני, לשון ביזוי. ויקש דבר איש יהודה מדבר איש ישראל, פתר השווה, כמו דבר הבא מן ההקשב), כלד שיהו דברי איש יהודה נראין מדברי איש ישראל לפי שהיה דוד קרוב להם: 0. (א) ושם נקרא, לשון מקרה וכן תרגומו ותמן איתערע: (נ) ותהיינה צרורות, כמו וצרת הכסף (דברים י״ד כ״ה) אינליידיש בלע־ז. אלמנות חיות, כלומר ונקראות אלמנות שבעליהן חיים5.(ד) ואתה פה עמוד, שתבא פה עד יום שלישי: (ו) קח את עבדי אדוניך, הרי הוא כאילו יאמר קח את עבדיי שדוד הוא אדוניהם וכן הוא אומר במקום [אחר] קחו עמכם עבדי אדוניכם (מלכים א׳ א׳ ל״ג). והציל עינינו, שהציל עצמו לפנינו 0 ז (ח) והוא יצא ותפול, והוא יצא (ט) לנשק לעמשא וכשהרכין עצמו לנשקי) הרכין עמו גם נצב של חרב ועשה •ואב כאילו נפלה חרב מעצמה מתערה והוא שולפת מדעת: (י) ויכהו אל החומש, מקום שמרה וכבד תלויין: (מ) כאשר הונה מן המסילה, פת׳ באשר נמשך כמו הדו והנו מלב דברי שקר (ישעיה נ־ט י״נ) שפתר׳ זה דרכם להוציא מלב דברי שקר: (ט*ו) וישפכו סוללה אל העיר ותעמד בחיל, כל עיר ועיר היו עושין לה שתי חומות חיל וחומה שורא ובר שורא ושברו אנשי יואב החומה החיצונה ונשארה חומה הפנימית,• וזהו וישפכו סוללה אל העיר ונשארה הפנימית ותעמוד בחיל: (י״ה) דבר ידברו בראשונה לאמר שאול ישאלו באבל, בראשונה") כשהיו צרים על העיר להלחם עליה לתפשה היו בתחילה מדברים דברי שלום כשם שכתוב וקראת אליה לשלום (דברים כ׳ י׳) והוא הדין שהיה להם לישראל שבאו לכאן לצור באבל ובית מעכה שישאלו לשלום באבל קודם. אבל, שם העיר. א) עיין גם רש׳׳י ויד״ק. ב) עיין לשון הגמרא זבחים מ״ט ע״ב ועיין גם קצת בדברי ר®7/ ומקור הדברים שמזכיר הוא תמצא במדרש שמואל פ, י״ד אות ו׳ צר 99. ג) עיין רש״י. ך) עיין גם רד״ק. ה) פל הדברים האלה שמביא המחבר פה עד פסוק כ״ב מסדו על דברי המדרש תנודמא היצאת באבער וירא אות י״ב.