Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 19

14 הדבר הזה, כלומר אשי באתי לסבב את הדבר עלי (כי יראוני העם לא יראוני, פתר• אין יריאין ממניא), יראוני פתר׳ מייראים אותי העם שאמרו לי אם תאמרי למלך במפורסם השב את אבשלום בנך לא ישמע לך ולכך אמרה שפחתך אדברד. נא אל המלך באשר דברתי לסבב הדבר אולי ישמע המלך את דבר אמתו שיאמר להציל את בני. כי ישמע המלך להציל את אמתו מכף האיש הבא להשמיד, בלומר מאחר שישמע המלך אל דבריי להציל את אמתו מכף האיש המבקש להשמיד אותי ואת בני ז (י״ז) ותאמר שפחתך יהי נא דברו ומשפטו למנוחה, להניח אף לבנו, שלא יחזור בו מדין שדן לאחרים להיות דן אף לבנו ובזאת תהיה לאבשלום מנוחה. כי כמלאך האלקים, שאין חוזי בדבורו, כך לא יחזור בו אדוני המלך. כן אדוני המלך לשמוע הטוב והרע, שאין מדת הדין נותנת שיידע כוחו של בנך מדין שדנת לאחרים: (י״ט) אם אש להמין ולהשמאיל, פת׳ אם יש, במו עוד האש בית רשע (מיכה ו׳ י׳) שפת׳ היש עוד בית רשע, להמין במו להיימין: (ב״ו) מקץ ימים לימים, משנה לשנהב). באבן המלך, במשקל המלך: (ל״ב) למה באתי מנשור, טוב לי עוד אני שם, שבעודני שם היה בל אדם מתיירא לפשוט יד בי שהיו סבורין שהמלך אודבני עכשיו שרואין שאני כאן אצל אבא ואינו מניהני לראות את פניו כל אחד ואחד סבור לומר שאבא מבקש להמיתני והיה כל מוצא* יהרניני: ט״ו. (ד) והצדקתיו, ואעשה לו משפט צדק: (ה) והיה בקרב איש להשתהות לו ונו׳ ונשק לו, לומר איני גדול ממך 5 (ז) ויהי מקץ ארבעים שנה, ר׳ נהוראי אמר ג) משום ר׳ יהושע מקץ ארבעים שנה ששאלו להם את המלוכה שהיא שנה עשירית לשמואל הרואה, כסבור שישלים לו מלכות אביו בשנת הארבעים. ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה׳ בחברון, אמר רב אהא וא*תימא רבה בר רב חנן שהלך להביא כבשים מחברון י) ותניא אילים ממואב כבשים מחברון ״) , ושמעתי לפי שמלך דוד בתחילה בחברון ן (י׳־ב) בזבחו את הזבחים, בזבוח אבשלום את הנדר שנדר; (ייז) ויעמדו בית המרחק, במקום רחוק מירושלים: (י״ח) וכל עבדיו עוברים על ידו, הוא עומד מצד אחד והם עוברים לפניו: (י״ט) שוב ושב עם המלך כי נכרי אתה, מה לך אם אני מלך או בד. ונם נולה אתה למקומך, פתר׳ וגם נולה אתה ממקומך, במו וישאלו אנשי המקום לאשתו (בראשית כ״ו ז־) שפתר׳ וישאלו מאשתו מי היא. דבר אחר ונם’ נולה אתה למקומך כלומר נולה אתה שוב ולך למקומך י): (ב) ואני הולך על אשר אני הולך, ואני הולך במקום שאוכל לברוח. שוב והשב את אחיך עמך חסד ואמת, כלומר חסד ואמת יקדמך שעשית עמי הסד ואמתי)5 א) ג״ל בי הדברים אלו אץ מקומם באן בי אם בפירוש הראשון, בי רצי. המחבר לאפו- שאין לפרש יראיגי בי איבה יראה שהמא־ לא ימה לה אוזן; ובמקום ״אין יריאין ממני" אולי יש לג-ום: איגגי יראה ממנו. ועיין גם בם׳ היובל הג״ל צד 405 העיר* 7• ב) עיץ גזיר דף ד' ע״ב וה׳ ע״א. ג) עיץ שם דף ה׳ ע״א. ך) עיץ תמורה דף י״ד ע״ב. ה) עיין מנחות פ״ז ע״א. ן) עיץ גם קצת בפירש״י. ץ) עיין גם פירש״י ורו״ק.