Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 18

שלא יפנעו בו, ואס עד שאני הולכת לביתי יפנעו בבני עלי יהיה העון, אמיי אנאוורר לי דמייא בלע״ז, והמלך וכסאו נקי, כלומר מה יהא הוא חסר בכך 5 (י) המדבר אליך, כל מי שמדבר אליך על דבר זה על בנך הביאהו אלי ואני אצוה שלא יוסיף לגעת בו5 (י״א) ותאמר יזכר נא המלך, להצלת בני. מהרבית גואל הדם לשחת, כלומר אתה אומר לי המדבר אליך והביאתו אלי וכי אחד או שנים הם שעושין עצמן גואלי הדם ומבקשים נפש בני שתוכל לצוות עליו והלא מהרבית גואלי הרם לשחת, ולא ישמידו את בני? מחמת שהם רבים גואלי הדם שמבקשים לשחת את נפש בני כשם שאומרה והנה קמה כל המשפחה (פסוק ר), באתי לצעק אל המלך שלא ישמידו את בני. ויאמר חי ה־ אם יפול משערת ראשו ארצה ז (י״ב) ותאמר האשד. תדבר נא שפחתך אל אדוני המלך דבר, יש לתור ולדרוש שבכל הדברים שדברה אליו לא אמרח תדבר נא שפחתך אל אדוני המלך כי אם עכשיו, ויש לתהות כדבר, ובי יש אדם שצועק'אל המלך ובאמצע דבריו אומר לו הנה נא הואלתי לדבר אל המלך, אלא משפסק דוד דינו של מכה אחיו שלא יפול משערת ראשו ארצה, מיד באתה התקועית לנלות לו על שדיברה דברים הללו ותתחנן לו שדין שרן לאחרים ידין לבנו, וכך אמרה לו תדבר נא שפחתך ונו׳ מעתה אין לי לדבר אלא דבר אחד, כי לא תחזור בך בדין זה לעולם א) 5 (י״ג) ותאמר האשד, ולמה השבתה כזאת על עם אלקים, וכי תעלה על דעתך שיהיו בישראל בני אדם רשעים כל כך שיראו מכה אחיו וישובו ויאמרו תני את מכה אחיו ונמיתהו בנפש אחיו אשר הרג ונשמידה גם את היורש, חייך שכל הדברים שדברתי עד עכשיו א־נו אלא כננד אבשלום שהרג את אודו וקמה עליו כל המשפחה להכותו נפש בנפש אחיו אשר ד,ת ונמצא שישמידו גס את היורש וכבו את נחלתך אשר נשאר, אבל מעתה שחרצת דינו של מכה אחיו באחרים יזהר המלך שלא יחזור בו. ומדבר המלך הדבר הזה כאשם, שלא ידבר המלך את הדבר הזה כחוטא שיחזור בדבורו. לבלתי השיב המלך את נדחו, נדה שלו אבשלום. כאשר דבר על אחרים, אלא דין שדן לאחרים יהיה דן אף לבנו ז (י״ד) כי מות נמות וכמים הניגרים, כלו׳ למה אני אומרת לך להשיב את נדחו, את אבשלום, כי מות נמות כולנו, שאם ימות במקום אשר ברח ואין המלך רואהו או המלך ימות כאן ואין בנו רואהו או יקשה למי הנותר אחריו, שהח¬ כמים המוגרים ארצה אשר לא יאספו לאהר שנשפכו כך לא ישוב הרוח. ולא ישא אלקים נפש, שאין נושא פנים למלך בלהדיוט כי כולם מתים. וחשב מחשבות, לפיכךי) יחשוב המלך מחשבות לבלתי ידה ממנו נדה, יחשב אכוור פנשש בלע״ז! (ט״ו) ועתה אשר באתי לדבר אל אדוני המלך כי יראוני העם, מה שאמרתי לו שהעם אומרים תנה את מכה אחיו ונמיתהו בנפש אחיו אשר מפחדים ומייראים אותי לא היו דברים מעולם אלא ותאמר שפחתך, שאמרה שפחתך אדברה נא אל המלך האיך ידין דין זה שאירע לבנו לאחרים 5 (ט־ז) כי ־ישמע המלך להציל את אמתו וגו׳. ד׳־א ועתה אשר באתי לדבר אל המלך את א) עיץ גם מ״ש רש״י בפסוק י״ג. ב) עיין גם הפי, השני שמביא הדד״ק.