Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 17

12 י׳ג. (ב) ויפלא בעיני אמנון לעשות לה מאומה, לא היה יודע כיצד יבא עליהא): (ד) מדוע אתה ככה דל, כחוש, כמו דלות ורעות תואר (בראשית מ״א י־ט). בבקר בבקר, אינו אומר שהיה דל בבקר ולא כל היום, אלא בכל בקר ובקר דדה אומר לו כן מדוע אתה ככה דל: (ה) והתחל, עשה עצמך כאילו חולה. את הבריאה, תרנו־ ית סעודתא: (ו) תבא נא תמר אחותי, אבשלום היה אהי תמר מן האם שאם אבשלום נשבית עם תמר בתה ונשאה דור והוליד ממנה אבשלום נמצאת תמר אחות אבשלום מן האם ונדלה עם בני דוד ומתוך שהיה אבשלום אחיה קרא אותה אחותו והיו אף כל הנותדין קורין אותה אחות כעיניין שאמר באמנון תבא נא תמר אחותי ולא שד-יתה אחותו והדברים מוכיחים שהוא אומד בסמוך ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעיני ממך ואם היתה אחותו ימנע וימנע: (מ״ו) כי נדולה השנאה אשר שנאה, שקשרה לו נימא ועשאתו כרות שפכה ב): (ב) ותשב תמר ושוממה, פתר בו דונש שהוי היא יתירה כמו עזי המית יה ויהי לי לישועה (שמות ט״ו נ׳) שפת׳ היה לי לישועה וכן ובני ישראל היושבים בערי יהודה וימלך עליהם רהבעם (מלכים א׳ י״ב י״ז) שהוא כמו מלך עליהם רחבעם ובן רבים, אף כאן פתר׳ ותשב תמר שוממה, ואני אומר שכל הודן הללו אינן יתירין במו באן ותשב תמר ושוממה שאין הוי״ו יתירה אלא זה פתתנו ותשב תמר והרבה באיבה וצערה אמול״ט מל שלנט בלע״ו: (כ״ו) ולא ילך נא אתנו אמנון אחי, כך פירושו אנון וולש נינט פירא לאחר שאין אתה רוצה להלוך עמנו ילך נא אתנו אמנון אחי: (ל״ב) היתד, שימה, אימטמנט בלע״ז שהיה משים עצמו להמיתו מיום ענותו את תמר אחותו שהיה מארב אותו, ודומה לו שים לך אורב (יהושע ח׳ ב׳): (ל״ט) ותכל דוד המלך, פת׳ ותכל נפש דוד המלך ויתאו כמו נכספה ונם בלתה נפשי (תהלים פ״ד ג׳): יד. (ב) וישלח יואב תקועה ויקה משם אשד. הכמה, שאילו היה לוקה אשד, מירושלים היה דוד מכירה, לכך לקחה מתקוע שהוא רחוק מירושלים כדי שלא יבידנה דוד. ד״א ויקה משם אשה הכמה במקום שהחכם מצוי שם מבקשין אותו, בך לפי שהיחד. דרה בתקוע שלח יואב ולקחה משם, זהו אחר פשוטו של דבר ואחד מליצתו, ומדרש רבותינו לפי שתקוע אלפא לשמן ושמן מחכים לקח משם אשדי הבמהי): (ח) לבי לביתך ואני אצוה עליך, שלא ישמידו את בנך: (ט) עלי אדוני המלך העון ועל בית אבי, אתה אומר לי לכי לביתך ואצוה עליך, אם יקומו בני המשפחה ויאמרו לבי תני את מכה אחיו, אני אצוה עליך א) עיק פירש״י וח־״ק. ב) עיין סנהדרין דף ב״א ע״א. ג) עיין גם פי' הרר״ק. ך) עיין מנחות פ״ה ע״ב, אבל המחבר שינה מדאה הלשון ואפשר שהיה לפניו מקור אהד, וכזה מובא גם בפי' המי«חם לר״י קרא הנדפס במק״ג דפוס לובלין חר״ם בשם הר״ם בן חלבו, והנה במה שמביא המחבר פה נמצאו כמה דברים שישנם גם שם אבל נם שינויים רבים יש בין שני פירושים אלה, ועיין גם במחברת רש״א פוזנאנסקי הג״ל בס' היובל לר״נ סוקולוב צו־ 05^—404.