Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 16

11 (ח) רד לביתך ורחץ רגליך, שרצה שיוקק לאשתו ויהא ההריון תלוי בוא). ותצא אחריו משאת המלך, מנחת המלך, שהמשתה גורם את האדם לידי תאוה: ("ג) ויקרא לו דוד ויאכל לפניו וישת וישכרהו, שהשכרות •משכיח לאדם כל דבר דאבון, כסבור היה דוד אשכרהו וישכח שהארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות וילך וישכב עם אשתו: (ט״ו) ושבתם מאחריו, והניחוהו שם בכיבד המלחמה, שלא תעזרוהו. ונכה ומת: (כיג) ויצאו אלינו השדה ונהיה עליהם, וגם אנחנו דחקנו אותם עד שברחו ובאנו עליהם עד פתח השער: (כ*ה) החזק מלחמתך אל העיר והרסה, וכן צוד, למלאך ששלח אל יואב אתה פלוני שאני משלח אותך ליואב חזקהו ליואב בדבריך ותאמר לו החזק מלחמתך אל העיר והרסה =), וזה פתרון של וחזקהו, אתה פלוני השלוח אל יואב הלא צויתיך חזקהו ליואב בדבריך ותאמר לחזק מלחמתו אל העיר ואל יפל לבו עליו מן האנשים אשר מתו כשגשו להלחם אל החומה: י׳ב. (ח) ואתנה לך את בית ישראל, כלומר שכל מקום שהיית שואל אשדי בכל ישראל לא היו מונעין ממך. ואם מעט ואוסיפה לך כתה וכהנה, עד שלא תעשה הרעה הגדולה הזאת: (ט׳) מדוע בזית את דבר ה׳, אשר כתוב בתורה אל אשת עמיתך לא תתן שכבתך (ויקרא י״ח כ׳): (י־א) ולקחתי את נשיך, מידה כנגד מידה: (י׳ב) כי אתה עשית בסתר ואני אעשה לעיני השמש, מכאן סמכו רבותינו כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי ג): (י״ד) אפם כי נאץ נאצת, כינוי הוא כלומר כי שמחת את אויבי ה׳ הם האומות שיאמרו מעתה אין ישועתה לו באלקים סלה (תהלים ג׳ גי), אדם ששבה את הכבשה והרג את הרועה והפיל את ישראל לחרב יש לו תשובה עולמית אתמהא?: (ט״ו) ויאנש, שהוחלה חולי חזק כמו וכאב אנוש (ישעיה י״ז י־א): (כ״ד) ויקרא את שמו שלמה, על שם כי שלום ושקט יהיה בימיו, וכן בדברי הימים ודא אומר שלמה יהיה שמו כי [ו]שלום (יהיה) [ושקט אתן על ישראל] בימיו (דה״י א׳ כ־ב שי): (כ״ה) ויקרא את שמו ידידיה, בשביל שהיה אוהבו הק׳ ומניין אתה יודע כי ה׳ אהבו לפי ששלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה כלו׳ אהוב יה: (כ״ז) גם לכדתי את עיר המים, מקצת העיר אשר על המים י) אבל מצודות העיר בפנים לא לכד: (ל) ומשקלה ככר זהב ותהי על ראש דוד, ואל תתמה על אדם אשר נחתו קשת נחושה זרועותיו יי) אם היה סובל עטרה שמשקלה ככר זהב ואף הכתוב בא ללמדך שבחו של דוד שממה שהיה יכול לסבול על ראשו עטרת שמשקלה ככר זהב את למד גבורתו. ובדברי אגדה דורשין פנים אחדותי), ואין מתיישבין על לב ואשיב את ידי ואחדל ש י ה ו• ד י ו ת י ן נשפכין ו ק ו ל מ ו ם י ן נשברין בלהג הרבה: (ל*א) והעביר אותם במלבן, שהרי מגרר אותם בטיט חוצותי): א) עיין ג״ב מ״ש דש״י בפסוק י,. ב) עיין גם פי׳ הדד״ק. ג) עיין אבות פ״ד מ״ד ובפי׳ שנמצא במחזור ויטרי צד 528, אבל המקור לא נודע. ך) עיין גם פי׳ הרד״ק. ך,) המתבר ניע לשמואל ב, כ׳/ב ל״ז, ועיין גם בפי׳ עי דה׳ י א׳ כ, ב׳ ששם נמצאת ג״ב תמיהא זו. ן) עיין ע״ז דן* מ״ד ע״א ובמדרש שמואל צד 129. ץ) עיין פיויש״י