Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 9

דינחוש. בנפול לפני בני עולה נפלת, כנפול עומד בזקף ושם סיום המילה, וזה פת׳ בנפול אותו האיש שידיו אסורות ורגליו הונשו לנחשתים כך נפלת לפני בני עולה, אילו יואב ואבישי שהרגוהו: (ל״ה) ויבא כל העם להברות את דוד, להברות כתיב וקרינו להברות») ושניהם בין להכרות ובין להברות משמע לשון אבילה, להברות כמו ויכרה להם כירה גדולה (מלכים ב׳ ו׳ כ״נ), להבמת תבא נא תמר אחותי ותבריני לחם (שמואל ב׳ י״נ ה׳) וכן תיתם יונתן לאוכלא ית דוד לחמא: (ל״ט) ואנכי היום רך ומשוה מלך, כלו׳ אני נכנסתי למלכות מחדש בנער הזה שהוא רך ב) וכל אדם הנכנס מהדש לגדולה אינו מוחזק כל כך: ד. (א) וישמע בן שאול כי מת אבנר בחברון, כי אבנר שהמליכו מת בחברון, וירפו ידיו וכל ישראל נבהלו, כל ישראל שהיה איש בשת מלך עליהם נבהלו בשמעם כי מת אבנר שר צבא אשר לשאול שהיה מחזק המלוכה ביד איש בושת, עכשיו הולך ומספר איך כלו כל בית שאול וזרעו וגואלו ורעהו 5 (ב) ושני אנשים שר* גדודים היו בן שאול, פת׳ היו עם בית שאול הוא איש בשת. שם האהד בענה, בני רימון הבארותי מבני בנימין, כי נם בארות תחשב על בנימין, אך הם בשמעם כי מת אבנר_ בהברון רפו ידם וברחו להם הדי״ד (נ) ויברחו הבארותים גתימה ויהיו שם נרים עד היום הזה, ולאחר זמן חזרו להם ובאו להם אל בית אדוניהם איש בשת ומצאוהו (ה) שובב את משכב הצהרים: (ו) והנה באו עד תוך הבית כאילו לוקחי חטים ויכוהו אל ההומש, כסבורים למצוא חן בעיני דוד: (ה) ויביאו את ראש איש בשת אל דוד בחברון, נמצא איש בשת שהומלך על כל ישראל הרוג ולא נותר לבית שאול שיעשה מלוכה על ישראל כי אם בן אחד שנותר ליהונתן בן שאול והוא נכה רנלים, פסח משת* רנליו, ולא היה ראוי להמליכו תחת איש בשת, נמצאת למד שלא נותר לבית שאול שיצלח למלוכה, לכן נתגלגל הדבר שהוסבה המלוכה לדוד שכיון שמתו כל בית שאול מיד ויבאו כל זקני ישראל אל דוד חברונה וימשחו את דוד למלך על ישראל (ה׳ נ־). לקחי חטים, עשו עצמם כסוחרים המבקשים לקנות חמים, וכן תירנם יונתן כזבני היטין: (י) אשר לתתי לו בשורה, כסבור לתת אני לו שבר בשורתו שהביא לי ולמצא הן בעיני. ויש לומר אשר לתתי לו בשורה כלו׳ כפי בשורה שהביא נתתי לו שכרו ז (י״ג) אף כי אנשים רשעים המו את איש צדיק, הרי דברים קל והומר המניד לי לאמר הנה מת שאול שהוא לא הרגו שבלאו הבי .להרג שכן הוא אומר כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו (א׳ י*), אפילו כן אחזתי בו ואה־נהו, כל שכן אנשים רשעים כמות אילו שהמו את שהן חייבים הרינה ג) ואני חייב לבקש את דמו מידם ולבערם מן הארץ: א) עייז סנהוזרין ק* ב׳ ע״א זבו״ש הא־״נן פה ובס׳ השישים שורש ביה ובעל* מגתת שי• ב) עיין בם &י' החו״ק. ü ר״ל שהם חייבים עליז הריגה.