Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1911-01-01 · VIII. 1910 - 5671 (1911) · page 7

2 הנלבע, דואג האדומי היה, ויפן אחריו ויראני ויקרא אלי ויאמר מי אתה, פת׳ מה אתה סבור באיזה עון אירע מכשול זה, ואומר אליו עמלקי אנכי אמרתי לו בעון שלא עשית הרון אפו בעמלק, ואקח את הנזר אשר על ראשו, אילו תפילין של ראש, ואצעדה אשר על זרועו, זו תפילין של ידא). ויאמר אליו דוד אי מזה אהה, אמר לו דוד אתה שחשיבות לו בעון שלא עשה הרון אפו בעמלק נופל ביד פלשתים איך לא היתד. תשובה זאת לך לפוקה שתהיה מפקפק להשיבו תשובה זו הלא אתה הוא שנתת לו עצה שלא יעשה הרון אפו בעמלק כעיניין שנאמר בי יראתי את העם ואשמע בקולם (שמואל א׳ ט׳ כיד ב), ואמרו רבותינו זו דואג אביר הרועים אשר לשאול שלא הניחו להשמיד את עמלק, ויאמר בן איש נר עמלקי אנכי, השיבו דואג מתנחם אני על דבר זה כנר שמתחרט במעשיו ועושה תשובה: (ט״ז) ויאמר אליו דוד הנה דמך על ראשך, זה נוב עיר הכהנים דכתיב ויסב דואג [האדומי] ויפנע בבהנים (שמואל אי כיב י״ח: (ייח) ויאמר ללמד בני יהודה קשת, מעתה שמת שאול צריך ללמד לבני יהודה קשתי), ללמדם מלחמהי•), הנה היא כתובה על ספר הישר שעל בני יהודה להלחם בעד אחיהם בני ישראלי) דבתיב יהודה אתה יודוך אחיך ידך בערף אויביך (בראשית מ״ט ה׳) איזו היא מבדי שהיא בעורף הוי אומר זו מבת הקשת שכשאדם פונה עורף לנוס והמורה מודה בקשת ומכהו בעורפו מאחוריו 5 (י״ט) הצבי ישראל, בלומר ארץ ישראלי) שהיא צבי מבל הארצות יי), איך נפלו נבורים על במותיך חלל. ד־ א הצבי ישראל שאול שהיה צבי ויופיו של ישראל עכשיו הוא חלל ומוטל על במות, ויונתן תירנם איתעתדתון ישראל על בית תוקפבון איתרמיתון קטילין כלו׳ אתם ישראלי נצבתם על במותיכם ושם נפלתון חללים שכן הוא אומר למעלה וינוסו אנשי ישראל ויפלו חללים בהר הנלבע (שמואל א׳ ליא אי) t (ב״א) הרי בנלבע אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומות, לא ירד עליכם לא טל ולא מטר, ושדי תרומות ונם על שדות שיש ליטול מהם תרומות כמו כן אל טל ואל מטר ירד עליכם, ויונתן תירגם טורי בנלבע לא ייהות עליכון טלא ומטרא לא יהא בבון עללא כמיסת דיעבדון מינה הלתא, כלומר אל טל ואל מטר עליכם כדי שלא ינדל בכם תבואה שיכולין לעשות ממנה הלה. בי שם נגעל מגן גיבורים, ננעל לשון פולט כמו מנעילו ברותחין °) שמשמעו מפליטו על די רותחין ובן שורו עיבר ולא ינעיל (איוב כ״א כ,) שפת׳ ולא יפליט את זרעו, אף כאן בי שם ננעל מנן נבורים מגן שאול. בלי משוח בשמן, פתרונו שם פלט את משחיתו מנן שאול כאילו לא נמשח בשמן מעולם, שכן דרך בעלי מלחמה שמושחין את תמנן בשמן כדי שיחליק החץ ממנו שלא יקבל את המכה וכיוצא בדבר אתה אומר קומו השרים משחו מנן (ישעיה כ״א הי): (כ״ד) שני א) עיין בת״י ששם נמצא רמז ע״ז, ובתרגום ’הוצאת Lagarde איתא בהגליון: תפלין. ועיין שם צד XVIII שזרה 20• ב) במדרש שמואל במקומו איתא: זה חאג שהיה שקול כנגד כל ישראל ועיין מהרש שזהר טוב מזמור ב״ב. <) עיין פסדר״ב דף ב״ט ע״אי ך) עיין ירושןמי סוטה דף י״ז ע״ג. ך;) עיין גם פירש"י וגם מ״ש הרד״ק ועיין בירושלמי שם ובבלי ע״ז דף כ׳'ה ע״א ובב״ר סי׳ פ״ו. ן) עיין גם פיר״שי זבמקומית הנרמזים בההערה הקידמת ץ) עיין גם פי' הרר״ק. ךן) עיין יהזקאל כ, י,. ט) ע״ז זיף ^׳ה ע״א.